רגליות לאופניים

רגלית לאופניים: למה לא פשוט להשעין על קיר?

השענה על קיר נראית פתרון פשוט, אבל היא עולה באופניים עצמם. הכידון, הידיות והאוכף נשענים על משטח קשה ונשרטים, והאופניים מחליקים הצידה ונופלים ברגע שהגלגל הקדמי מסתובב. מי שהשעין אופניים על קיר בחנייה מכיר את הנפילה שמגיעה בדיוק כשמסתובבים.

השכבה על הרצפה גרועה עוד יותר. ברוב האופניים היא נעשית על הצד השמאלי, כדי לא לפגוע בהנעה, אבל עדיין נשרטים הכידון והדוושה, ובשכיבה על הצד הימני גם המעביר האחורי נפגע. מעביר עקום משבש את ההילוכים ברכיבה הבאה.

רגלית משאירה את האופניים עומדים בזווית קטנה, בלי שאף חלק שלהם נוגע במשטח אחר. בעצירה בבית קפה, בהעמסה של סל או בתיקון קטן בצד הדרך, האופניים עומדים לבד, והידיים פנויות.

שתי נקודות חביקה: איך הרגלית נאחזת בשלדה

רוב הרגליות שנמכרות כאביזר מתחברות לשלדה בחביקה, בלי חורים ייעודיים. הרגלית של RL נאחזת בשתי נקודות חביקה ולא באחת. ההבדל מורגש מיד: רגלית שנאחזת בנקודה אחת נוטה להסתובב סביב הצינור עם הזמן, עד שהאופניים מתחילים ליפול.

שתי נקודות אחיזה יוצרות בסיס רחב שמונע סיבוב, ומפזרות את הלחץ על שטח גדול יותר של השלדה. זה חשוב כי הרגלית מחזיקה את כל משקל האופניים על נקודה צרה, וכל תזוזה קטנה בחיבור מתורגמת לנטייה גדולה בקצה.

הרגלית עצמה עשויה אלומיניום, חזק מספיק לשאת את משקל האופניים וקל מספיק כדי לא להכביד ברכיבה. אלומיניום גם לא מחליד, וזה יתרון לאביזר שנמצא קרוב לקרקע ופוגש מים ובוץ.

הרגליות שבמלאי

RL רגלית אלומיניום לאופניים 26-29 אינץ' עם 2 נקודות חביקה מבית RL ₪69

המקום של הרגלית על שלדת האופניים

רגלית שנאחזת בחביקה מותקנת בדרך כלל על שני הצינורות התחתונים שמאחורי הציר, אלה שיוצאים מאזור הדוושות לכיוון הגלגל האחורי. שם היא קרובה למרכז הכובד של האופניים, והם עומדים יציבים גם כשמעמיסים אותם.

לפני ההתקנה כדאי להסתכל מה עוד עובר באזור. כבלים של הילוכים ובלמים, חיישן מהירות, או בשלדות מסוימות גם צינור בלם הידראולי, יכולים לעבור בדיוק במקום שבו הרגלית נאחזת. כבל שנמחץ בחביקה משבש את ההילוכים או את הבלם.

גם השרשרת קרובה. כשהשרשרת על גלגל השיניים הקטן ביותר מלפנים, היא עוברת קרוב לצינורות האלה. אחרי ההתקנה מסובבים את הדוושות בכל ההילוכים ובודקים שהשרשרת לא נוגעת ברגלית.

רגלית מתכווננת לגלגלים של 26 עד 29 אינץ'

אורך הרגלית קובע באיזו זווית האופניים עומדים. רגלית ארוכה מדי מעמידה אותם כמעט זקופים, והם נופלים לצד השני ברוח הראשונה. רגלית קצרה מדי מטה אותם יותר מדי, והמשקל יושב על הרגלית בזווית שמעמיסה על החיבור.

הרגלית של RL מתכווננת לגלגלים בקוטר 26 עד 29 אינץ', טווח שמכסה את רוב אופני ההרים, העיר והטיולים של מבוגרים. בודקים את קוטר הגלגל על דופן הצמיג לפני ההזמנה. אופני ילדים עם גלגלים קטנים יותר, ואופני כביש בחלק מהמקרים, דורשים בדיקה נפרדת.

הזווית הנכונה היא נטייה קלה, שבה האופניים יציבים אבל לא שוכבים. מכוונים את האורך כשהאופניים על משטח ישר, ובודקים שוב אחרי הרכיבה הראשונה, כי החיבור מתיישב.

שלדות שלא מתאימות לרגלית בחביקה

לא כל אופניים מתאימים לרגלית שנאחזת בחביקה. לפני ההזמנה כדאי לוודא שהאופניים שלכם לא נמצאים באחד המצבים האלה:

• שלדת קרבון. קרבון חזק מאוד לכיוונים שבהם הוא תוכנן, אבל רגיש ללחץ נקודתי של חביקה. חביקה מהודקת על צינור קרבון עלולה לסדוק אותו, ולפעמים הסדק לא נראה מבחוץ. ברוב המקרים יצרני שלדות קרבון לא ממליצים על רגלית בחביקה, ולכן בודקים את הוראות היצרן לפני שמתקינים משהו על השלדה.
• אופני שיכוך מלא. באופניים עם בולם אחורי, החלק האחורי של השלדה זז ביחס לחלק הקדמי. רגלית שנאחזת באזור הזה עלולה להפריע לתנועה, לפגוע בציר של הבולם או להשתחרר ברכיבת שטח. גם רוב רוכבי השטח מוותרים עליה, כי היא מוסיפה משקל ונתפסת באבנים ובשיחים בירידות.
• צינורות עם צורה מיוחדת. בחלק מהשלדות הצינורות שמאחורי הציר שטוחים, מעוקלים או רחוקים זה מזה בצורה חריגה. חביקה שתוכננה לצינורות עגולים ובמרווח רגיל לא תיאחז בהם טוב, ותסתובב או תזיק לצבע. כדאי למדוד את הצינורות ולהשוות למידות שבעמוד המוצר לפני ההזמנה.
• אזור צפוף בבלמי דיסק. בשלדות עם בלם דיסק אחורי, הקליפר והצינור ההידראולי עוברים קרוב לצינורות התחתונים. רגלית שנאחזת שם צריכה מקום, ואסור שתלחץ על צינור הבלם. אם המקום צפוף מדי, עדיף לוותר מאשר להתקין רגלית שנוגעת בבלם או מעקמת את הצינור.
• אופניים כבדים מאוד. אופניים חשמליים עם סוללה גדולה, או אופני מטען עמוסים, שוקלים הרבה יותר מאופניים רגילים. רגלית רגילה עלולה להתכופף או להחליק תחת משקל כזה, במיוחד כשהמטען לא מאוזן. באופניים כאלה בודקים את המשקל המרבי שהרגלית מיועדת לו, ומעדיפים פתרון שהיצרן של האופניים מציין.

אם האופניים שלכם בקבוצה אחת מהאלה, שאלה קצרה בחנות אופניים לפני ההתקנה חוסכת נזק לשלדה.

רגלית ומשקל: אופניים עם סל, סבל ומטען

רגלית מתוכננת להחזיק אופניים, ולא תמיד אופניים עמוסים. סל קדמי מלא מעביר משקל אל הגלגל הקדמי, שמסתובב בקלות וגורם לאופניים ליפול לצד הרגלית. סבל אחורי עם תיקים מעמיס על הרגלית עצמה ועל החיבור שלה.

כשמעמיסים אופניים שעומדים על רגלית, עושים זאת בהדרגה ומחזיקים את הכידון. הגלגל הקדמי הוא החלק הלא יציב: אם הוא מסתובב, האופניים נופלים. ישור הכידון קדימה לפני שמשחררים אותו עוזר מאוד.

מי שמעמיס הרבה בכל נסיעה, למשל ילד במושב אחורי או קניות כבדות, צריך לדעת שרגלית צד אחת לא נועדה להחזיק אופניים עם ילד יושב עליהם. את הילד מושיבים ומורידים כשמבוגר מחזיק את האופניים, ולא כשהם עומדים לבד.

רגלית על חול, דשא ואספלט חם

רגלית עומדת על נקודה קטנה, והקרקע שמתחתיה קובעת אם היא תחזיק. על אספלט ובטון היא יציבה. על חול ודשא רך הקצה שוקע, האופניים נוטים יותר ויותר, ובסוף נופלים. בחוף הים, בפארק אחרי גשם ובשביל עפר כדאי לבחור משטח קשה או להשעין.

גם אספלט מתחמם בקיץ ומתרכך, ובשמש של הצהריים קצה צר יכול לשקוע בו מעט. פתרון פשוט הוא להעמיד את הרגלית על אבן שטוחה, על מכסה ביוב או על שפת מדרכה, ולוודא שהאופניים לא על שיפוע.

שיפוע הוא האויב השני. אופניים שעומדים על רגלית בירידה מתגלגלים קדימה והרגלית מתקפלת. בעצירה על שיפוע מעמידים את האופניים כשהגלגל הקדמי פונה במעלה, או משאירים אותם בהילוך שמקשה על הגלגל האחורי להסתובב.

הצד של הרגלית ותנוחת החניה

ברוב האופניים הרגלית מותקנת בצד שמאל, הצד שבו אין שרשרת ומעביר. כך האופניים נוטים אל הצד שממנו רוב הרוכבים עולים ויורדים, וההנעה לא פונה אל הקרקע. זה גם הצד שבו נוח לפתוח את הרגלית בכף הרגל לפני הירידה.

כדאי להתרגל לסדר קבוע: עוצרים, יורדים מצד שמאל, פותחים את הרגלית בכף הרגל, ומשחררים את האופניים לאט עד שהם נשענים עליה. שחרור מהיר מכה ברגלית ומשחרר את החיבור שלה עם הזמן.

בחניון אופניים צפוף כדאי להעמיד את האופניים כך שהרגלית לא בולטת אל המעבר. רגלית פתוחה במעבר היא מכשול להולכי רגל ולרוכבים אחרים, ומי שנתקל בה עלול להפיל גם את האופניים שלכם וגם את אלה שלידם.

רגלית ברכיבה: קיפול, רעש ופניות

לפני כל רכיבה מקפלים את הרגלית עד הסוף. רגלית שנשארה פתוחה נתפסת במדרכה או בקרקע בפנייה שמאלה, והאופניים נעצרים בבת אחת. רוכבים רבים מפתחים הרגל של בעיטה קטנה אחורה בכל עלייה על האופניים.

רגלית מקופלת צריכה להישאר צמודה לשלדה. אם היא מקשקשת במהמורות, בודקים את הקפיץ ואת ההידוק של החביקה. רעש קבוע הוא בדרך כלל סימן שהחיבור התרופף, ועדיף להדק אותו לפני שהרגלית מסתובבת.

בפניות חדות שמאלה, ברכיבה מהירה עם הטיה, קצה הרגלית המקופלת יכול להתקרב לקרקע. ברכיבה עירונית רגילה זה כמעט לא קורה, אבל מי שרוכב בהטיות חדות צריך להכיר את זה.

רגליות לאופניים לפי סוג הרכיבה

רגלית שימושית יותר בסוגי רכיבה מסוימים. הגרף מראה כמה היא תורמת ומה חשוב בה בכל סוג:

רוכבי עיר וטיולים מרוויחים מרגלית הכי הרבה. רוכבי שטח בדרך כלל מוותרים עליה, כי היא נתפסת באבנים ומוסיפה משקל, ומעדיפים להשכיב את האופניים בעצירות הקצרות.

רגלית, מעמד חניה או השענה על קיר

הטבלה משווה בין שלוש הדרכים להעמיד אופניים, לפי מה שקורה בבית ובדרך:

רגלית ומעמד לא מתחרים זה בזה. המעמד שומר על האופניים בבית, והרגלית מחזיקה אותם בכל מקום אחר שבו עוצרים.

מרכיבים רגלית לאופניים ומכוונים את האורך

חמשת השלבים האלה מובילים מרגלית בקופסה לאופניים שעומדים יציב בכל עצירה:

1. בודקים את השלדה ואת קוטר הגלגלמוודאים שהשלדה לא עשויה קרבון, שאין בולם אחורי שמזיז את החלק האחורי, ושהצינורות שמאחורי הציר עגולים ובמרווח רגיל. קוראים את קוטר הגלגל על דופן הצמיג ובודקים שהוא בטווח של הרגלית. אם אחד מהתנאים לא מתקיים, שואלים בחנות לפני ההתקנה.
2. ממקמים בלי ללחוץ על כבליםמניחים את הרגלית על הצינורות שמאחורי הציר ובודקים מה עובר באזור: כבלי הילוכים, כבלי בלמים, צינור בלם הידראולי או חיישן. מזיזים את הכבלים כך שלא יימחצו בחביקה, ומוודאים שיש מספיק מקום בין הרגלית לבין קליפר הבלם האחורי, אם יש באופניים בלם דיסק.
3. מהדקים את שתי נקודות החביקהמהדקים את שתי נקודות החביקה בהדרגה, קצת בכל אחת, עד שהרגלית לא מסתובבת כשמנסים לסובב אותה ביד. לא מהדקים בכוח, כי לחץ חזק מדי פוגע בצבע ובצינורות. מסובבים את הדוושות בכל ההילוכים ובודקים שהשרשרת לא נוגעת ברגלית בשום מצב.
4. מכוונים את האורך על משטח ישרמעמידים את האופניים על משטח ישר ופותחים את הרגלית. מכוונים את האורך עד שהאופניים נוטים מעט לצד הרגלית, יציבים אבל לא שוכבים. בודקים עם סל או תיק אם תשתמשו בהם, כי משקל משנה את הזווית. רושמים את המצב הנכון כדי לחזור אליו אחרי ניקוי או פירוק.
5. בודקים שוב אחרי הנסיעה הראשונהאחרי הנסיעה הראשונה בודקים שהרגלית לא זזה ושהחביקה עדיין הדוקה, כי החיבור מתיישב בימים הראשונים. מקשיבים לרעש במהמורות ובודקים שהקפיץ מחזיק אותה צמודה כשהיא מקופלת. מכאן והלאה בודקים את ההידוק מדי כמה שבועות, ובכל פעם שהאופניים מתחילים לנטות יותר מהרגיל.