אביזרים לכיור ושטיפת כלים

לאן הולכים המים ממתקן הכלים?

זו השאלה הראשונה ולא פרט טכני. כלים רטובים ממשיכים לנטוף דקות ארוכות אחרי השטיפה, והמים האלה חייבים ללכת לאנשהו. יש שתי גישות בלבד, והן מובילות לשתי חוויות שונות לגמרי בשימוש יומיומי.

• ניקוז ישיר אל תוך הכיור הוא הפתרון שלא דורש זיכרון. המתקן מוצב לצד הכיור או מעליו, ופיה או משטח משופע מובילים את המים בחזרה פנימה. אין מה לרוקן ואין מה לנגב, והמערכת עובדת גם כשאף אחד לא שם לב אליה. זה היתרון המעשי הגדול ביותר בקטגוריה, והוא גם מה שמצדיק מחיר גבוה יותר.
• מגש איסוף תחתון עובד בכל מקום, אבל צריך לרוקן אותו. המים מתנקזים למגש שמתחת לכלים, והמגש מתמלא. היתרון הוא חופש מיקום: אפשר להעמיד את המתקן גם רחוק מהכיור, גם על אי וגם על שיש בלי שיפוע. החיסרון הוא שמגש ששוכחים לרוקן הופך למים עומדים, וזה מקור הריח בקטגוריה.
• הכיוון של הפיה חייב להתאים לכיור שלכם. מתקנים עם ניקוז נמכרים עם פיה שמסתובבת או שמותקנת לצד אחד, וצריך שהצד הזה יפנה אל הכיור ולא אל הקיר. זה נשמע מובן מאליו ובפועל זו הטעות הנפוצה ביותר, במיוחד במטבח שבו הכיור צמוד לפינה ואין מקום לסובב את המתקן.
• השיפוע של המשטח קובע אם המים באמת זורמים. שיש שנראה ישר לעין לא תמיד ישר בפועל, ומתקן שמסתמך על כוח הכובד יעבוד רק אם הוא מוצב בכיוון הנכון. שווה לשפוך כוס מים על המשטח ולראות לאן הם הולכים לפני שקובעים איפה המתקן יעמוד.

ההחלטה הזו כמעט תמיד נקבעת על ידי המטבח ולא על ידי ההעדפה. מי שיש לו מקום פנוי צמוד לכיור ירוויח מניקוז ישיר, ומי שהמשטח שלו רחוק מהכיור או עמוס יצטרך מגש. אין כאן פתרון אחד נכון, יש התאמה למרחב קיים.

שווה לזכור שגם מתקן עם ניקוז מצוין לא פותר הכול. כלים גדולים כמו סירים ותבניות נוטים לאגור מים בשקעים שלהם, והמים האלה יישפכו כשמרימים אותם. לכן כדאי להניח כלים עמוקים הפוכים גם במתקן המנוקז ביותר.

מתקן לייבוש כלים שנשאר מול כזה שמתקפל

במטבח קטן משטח העבודה הוא המשאב היקר ביותר, ומתקן כלים יושב בדיוק עליו. הקטלוג מציע שתי תשובות לזה: מתקן שנועד להישאר במקומו תמיד, ומתקן שמתכווץ או מתקפל ונעלם לארון בין שימוש לשימוש.

מתקן קבוע נוח יותר ומשמש יותר, פשוט כי הוא שם. מי שצריך לשלוף מתקן מהארון בכל פעם נוטה לוותר ולהניח כלים על מגבת. מנגד, מתקן מתקפל מחזיר את המשטח למי שמבשל הרבה, ובמטבח צר זה יכול להיות ההבדל בין משטח שאפשר לעבוד עליו למשטח שתמיד תפוס.

יש גם דרך ביניים ששווה להכיר: מתקן מתכווץ שנשאר על המשטח אבל מקטין את עצמו כשלא צריך את כל הנפח. הוא לא מפנה את המשטח לגמרי, אבל הוא גם לא דורש להתכופף לארון, ולכן הוא מתאים למי שמדיח ידנית כמה כלים ביום ולא ערימה אחת גדולה.

קומה אחת או שתיים במתקן הכלים?

מתקן דו קומתי מכפיל את הקיבולת בלי להגדיל את טביעת הרגל על המשטח, וזו הסיבה שהוא פופולרי במשפחות. הוא גם יקר יותר, גבוה יותר, ויש לו שני חסרונות שלא כתובים על האריזה.

הראשון הוא שהקומה העליונה מטפטפת על התחתונה. זה בסדר כשלמטה יש צלחות, וזה מעצבן כשלמטה יש כוסות שכבר התייבשו. השני הוא הגובה: מתקן דו קומתי מלא עלול לא להיכנס מתחת לארון עליון, וזה נתון שכדאי למדוד לפני ההזמנה ולא אחריה.

לזוג או ליחיד, קומה אחת כמעט תמיד מספיקה ונוחה יותר. למשפחה שמדיחה ידנית אחרי ארוחה משותפת, הקומה השנייה היא מה שמונע ערימה שנייה על המשטח. הקיבולת צריכה להתאים לארוחה הגדולה ביותר ולא לממוצע, כי בדיוק אז המתקן נדרש.

החומר של מתקן הכלים מול מים קשים

מתקן כלים חי בסביבה הקשה ביותר במטבח: רטוב כל היום, נחשף לסבון, ומקבל מים שמתאדים ומשאירים מינרלים. לאורך זמן זה מה שהורג אותו, ולא שימוש או משקל.

אלומיניום הוא החומר שעמיד לחלודה מטבעו, כי הוא לא מכיל ברזל. זו הסיבה שהוא נפוץ בקטגוריה למרות שהוא יקר יותר מפלדה מצופה. פלדה עם ציפוי עובדת מצוין כל עוד הציפוי שלם, אבל שריטה שחושפת את המתכת הופכת לנקודת חלודה שמתפשטת ומכתימה גם את הכלים שנוגעים בה.

מה שבאמת מאריך חיים בכל חומר הוא לייבש את המתקן עצמו מדי פעם, ולא רק את הכלים שעליו. אבנית לבנה שמצטברת מתחת לכלים היא סימן שהמים עומדים שם זמן רב מדי, והיא יורדת בקלות עם חומץ מדולל כשהיא טרייה ובקושי רב כשהיא ישנה.

איפה הסכו"ם מתייבש במתקן הכלים?

סכו"ם הוא הבעיה הקטנה שמרגיזה הכי הרבה. הוא קטן מכדי לעמוד לבד, הוא נופל בין המוטות, והוא מתייבש לאט כשהוא שוכב. לכן חלק מהמתקנים מגיעים עם מיכל ייעודי, וחלק לא.

מיכל סכו"ם עובד הכי טוב כשהידיות למטה והחלק הפעיל למעלה, כי כך המים מתנקזים החוצה במקום להצטבר בתחתית. היוצא מן הכלל הוא סכינים, שאותם בטוח יותר להניח עם הלהב כלפי מטה כדי שלא יבלוט כלפי מעלה מול יד שמושטת.

אם המתקן שבחרתם לא כולל מיכל, אפשר להוסיף אחד בנפרד, אבל שווה לבדוק שיש לו לאן להתנקז. מיכל אטום שמונח על המשטח פשוט אוגר מים, וזה החלק שמתחיל להריח ראשון בכל הקטגוריה הזו.

גודל מתקן הכלים מול הכיור והמשטח

המידות שמופיעות בשם המוצר הן של המתקן, לא של המקום הפנוי שיש לכם. שני מספרים צריך למדוד לפני הזמנה, ורק אחד מהם ברור מאליו.

הראשון הוא הרוחב הפנוי בין הכיור לקיר או לארון. השני, שנשכח כמעט תמיד, הוא הגובה עד הארון העליון, ובמיוחד במתקן דו קומתי שמלא בכלים גבוהים. מתקן שלא נכנס מתחת לארון מאלץ להזיז אותו בכל פעם, ואז הוא מפסיק לשמש.

אביזרי הכיור ושטיפת הכלים שיש כרגע

Eko מתקן לייבוש כלים Regal עם ניקוז מבית Eko ₪279 Ibili מתקן ייבוש כלים וסכו"ם מבית Ibili ₪189

מתקן מתכווץ פותר חלק מהבעיה הזו, כי הוא מגיע בשתי מידות בפועל. גם אז שווה למדוד את המידה הפתוחה ולא רק את הסגורה, שכן זו המידה שבה הוא באמת עובד.

היגיינה: המים שנשארים מתחת לכלים

כמעט כל תלונה על ריח בקטגוריה הזו מגיעה מאותו מקור: מים שנשארים עומדים במקום שאי אפשר לראות. במגש תחתון זה קורה כשלא מרוקנים, ובמתקן מנוקז זה קורה בפינות שבהן השיפוע לא מגיע.

ההרגל שפותר את זה הוא לרוקן ולנגב פעם ביום, לא פעם בשבוע. זה לוקח שניות כשעושים את זה כל יום ולוקח הרבה יותר כשמחכים. שטיפה שבועית של המתקן עצמו, כולל המגש והמיכל, מונעת את השכבה הדביקה שמתפתחת מסבון ושאריות.

עוד נקודה שלא חושבים עליה: כלים שמונחים צפופים מדי מתייבשים לאט ונשארים לחים במגע זה עם זה. רווח בין הכלים משנה את זמן הייבוש יותר מכל תכונה של המתקן, ולכן מתקן גדול מדי עדיף על מתקן שנדחס בו הכול.

כמה שנים מחזיק מתקן לייבוש כלים?

הטווח בקטגוריה נפרש בין כמה עשרות שקלים לכמה מאות, וההפרש מתורגם בעיקר לאורך חיים. שלושה דברים קובעים אותו: החומר, איכות הציפוי או הריתוך בנקודות החיבור, והאם יש חלקים נעים כמו פיה מסתובבת או מנגנון קיפול.

החלקים הנעים הם תמיד הראשונים להיכשל. פיה שמסתובבת ומנגנון שמתקפל עובדים אלפי פעמים בסביבה רטובה, ודגם זול נוטה לפתח בהם משחק ואז דליפה. מי שבוחר מתקן מתקפל משלם על המנגנון, ושם ההפרש במחיר באמת מורגש לאורך שנים.

השורה של ההחזרה רלוונטית מהסיבה הפשוטה שהטעות הנפוצה כאן היא מידה, ובמיוחד גובה. מוכר שמאפשר להחליף חוסך את הצורך לנחש נכון בפעם הראשונה.

לפני שמזמינים מתקן לייבוש כלים

הסדר נגזר מהעמוד: קודם המים, אחר כך המקום, ורק בסוף החומר והקיבולת.

1. בודקים לאן המים יכולים לזרוםשופכים כוס מים על המשטח שבו המתקן אמור לעמוד ורואים לאן הם הולכים. אם יש שיפוע טבעי לכיוון הכיור, מתקן עם ניקוז ישיר יעבוד לבד ולא ידרוש זיכרון. אם המשטח ישר או מרוחק מהכיור, צריך מגש איסוף ולקבל שצריך לרוקן אותו. זו ההחלטה שקובעת את כל השאר בקטגוריה.
2. מודדים רוחב וגובה, לא רק רוחבמודדים את הרוחב הפנוי בין הכיור לקיר או לארון, ואחר כך את הגובה עד הארון העליון. הגובה נשכח כמעט תמיד, והוא מה שפוסל מתקנים דו קומתיים במטבחים רבים. מתקן שנדרש להזזה בכל פעם שפותחים ארון יפסיק לשמש תוך שבועות, ולכן המדידה הזו שווה יותר מכל השוואת מפרטים.
3. מחליטים אם הוא נשאר על המשטח או נעלםמתקן קבוע נוח יותר ולכן משמש יותר, ומתקן מתקפל מחזיר משטח עבודה למי שמבשל הרבה. במטבח צר זו ההחלטה שמשפיעה על החיים יותר מהמתקן עצמו. אם בוחרים מתקפל, כדאי לזכור שהמנגנון הוא החלק שנשחק ראשון, ולכן שם שווה לשלם על איכות ולא לחפש את הזול ביותר.
4. מתאימים קיבולת לארוחה הגדולה ולא לממוצעסופרים כמה כלים מצטברים אחרי הארוחה הגדולה בשבוע ולא אחרי ארוחה רגילה, כי בדיוק אז המתקן נדרש. לזוג קומה אחת מספיקה בדרך כלל. למשפחה שמדיחה ידנית, הקומה השנייה היא מה שמונע ערימה על המשטח, ובלבד שהגובה הכולל עדיין נכנס מתחת לארון.
5. בודקים את החומר ואת מקום הסכו"םאלומיניום לא מחליד מטבעו, ופלדה מצופה עובדת מצוין עד שריטה ראשונה שחושפת מתכת. במים קשים זה ההבדל בין שנה לכמה שנים. במקביל בודקים אם מגיע מיכל סכו"ם ואם יש לו לאן להתנקז, כי מיכל אטום אוגר מים והוא החלק שמתחיל להריח ראשון בכל הקטגוריה.