עזרים למתן תרופות

מדידת תרופה נוזלית: למה כפית מטבח לא מספיקה

הטעות הנפוצה ביותר במתן תרופה נוזלית לילדים היא לא בחירת התרופה, אלא המדידה. ארבע סיבות מסבירות למה משתמשים רק בכלי מסומן.

• כפיות מטבח שונות זו מזו. "כפית" בבית יכולה להיות כפית תה קטנה, כפית קפה או כפית קינוח, וההבדל בנפח ביניהן גדול. כשהרופא או העלון אומרים כמות במיליליטרים, רק כלי שמסומן במיליליטרים מודד אותה. כפית מדידה ייעודית, כמו זו שבקטגוריה, בנויה בדיוק לזה, והסימון עליה אומר כמה היא מחזיקה.
• נוזל סמיך נשאר על הכלי. סירופים רבים סמיכים ודביקים, וחלק מהם נשאר על דופן הכפית או המזרק. כלי שמתרוקן היטב, עם דפנות חלקות, מוסר יותר מהמנה. לכן לא מודדים בכלי שנשאר רטוב מהשטיפה הקודמת, ומוודאים שהתרופה כולה יצאה ולא נשארה בתחתית.
• מדידה בלילה ובלחץ. בשתיים בלילה, עם תינוק בוכה, קשה לקרוא קו קטן על כלי שקוף. מומלץ להכין מראש את הכלי הנכון, לדעת באיזה קו עוצרים, ולמדוד תחת אור טוב ולא באור הטלפון. טעות של חצי קו בכל מנה מצטברת לאורך ימים של טיפול.
• כלי אחד לכל תרופה. כשמטפלים בשתי תרופות במקביל, למשל אנטיביוטיקה ותרופה להורדת חום, מחזיקים כלי נפרד לכל אחת, או לפחות מסמנים בבירור. כך לא מערבבים בין הכמויות, ולא נשארות שאריות של תרופה אחת בכלי של השנייה. כלים זולים מאפשרים להחזיק כמה.

הכלל החשוב מכולם: כמה לתת, כל כמה זמן ולכמה ימים קובעים רק הרופא, הרוקח והעלון. העזרים בעמוד הזה עוזרים לתת את מה שנקבע, ולא לקבוע אותו.

מזרק למתן תרופות: אל הלחי, לא אל הגרון

מזרק בלי מחט הוא הכלי המדויק ביותר לתרופה נוזלית, והוא עובד טוב גם בתינוקות שלא יודעים לשתות מכפית.

שואבים את הכמות שנקבעה, מחזיקים את התינוק במצב חצי ישיבה, ולא שכוב על הגב. מכניסים את קצה המזרק לצד הפה, בין החניכיים ללחי, ולוחצים לאט, מעט בכל פעם, ונותנים לתינוק לבלוע בין לחיצה ללחיצה. תרופה שמכוונת ללחי נבלעת, ותרופה שמתיזים ישר לגרון עלולה לגרום לשיעול ולחנק.

לא מזריקים הכל בלחיצה אחת, גם כשממהרים. לחיצה איטית מאפשרת לתינוק לבלוע בקצב שלו, ומקטינה את הסיכוי שיירק. אם התינוק מתחיל להשתעל, עוצרים, מרימים אותו ונותנים לו להירגע לפני שממשיכים.

העזרים למתן תרופות שיש כרגע

Medic Spa תרופתון 2 כפיות למתן תרופה נוזלית לתינוקות מבית Medic Spa ₪15 Penguin מזרק מוצץ למתן תרופות נוזליות לבן מבית Penguin ₪19

מזרק מוצץ: תרופה לתינוק שיודע למצוץ

שני מוצרים בקטגוריה הם מזרקים מוצצים, מזרק שבקצהו פטמה בצורת מוצץ.

הרעיון פשוט: תינוק שרגיל למוצץ מוצץ גם את זה. ממלאים את המזרק בכמות שנקבעה, מכניסים את הפטמה לפה, ולוחצים לאט על הבוכנה בזמן שהתינוק מוצץ. התרופה זורמת לתוך הפה בקצב המציצה, ומגיעה לחלק האחורי של הלשון, רחוק מקצה הלשון שבו הטעם מורגש הכי חזק.

זה פתרון טוב במיוחד לתינוקות שיורקים כל תרופה מכפית. בודקים שהפטמה מתאימה לגיל, ושמנקים אותה היטב אחרי כל מנה, כי שאריות סירופ מתוק בפטמה הן מקום נוח לחיידקים. מזרק מוצץ אינו מוצץ, ולא נותנים אותו לתינוק כדי להרגיע אותו אחרי המנה.

בקבוק למתן תרופה לתינוק שרגיל לבקבוק

בקטגוריה יש גם בקבוק קטן למתן תרופה, ללא BPA, שנראה כמו בקבוק האכלה בגודל מיני.

מודדים את התרופה בכלי מסומן, או לפי הסימון על הבקבוק, ונותנים לתינוק לינוק ממנו כמו מבקבוק רגיל. לא מערבבים את התרופה בבקבוק חלב מלא, כי אם התינוק לא יסיים את הבקבוק, אי אפשר לדעת כמה תרופה הוא קיבל. בקבוק תרופה קטן מחזיק רק את המנה, כך שכשהוא ריק, המנה נבלעה.

אם הרופא או הרוקח אישרו לתת את התרופה עם מעט מים או חלב, מוסיפים כמות קטנה בלבד, כזו שהתינוק בטוח יסיים. ואחרי שהבקבוק התרוקן, אפשר להוסיף מעט מים כדי לשטוף שאריות מהדפנות, ולתת גם אותם.

כפית מדידה לתרופה לפעוטות וילדים

ילד שכבר יודע לאכול מכפית מסתדר לרוב עם כפית מדידה ייעודית, כמו הסט שבקטגוריה.

יתרונה של הכפית הוא הפשטות: קל למלא, קל לראות את הקו, וקל לנקות. ממלאים אותה על משטח ישר, בגובה העיניים, ולא ביד רועדת מעל הילד. מגישים לאט, ומוודאים שהילד בולע לפני שמוציאים את הכפית מהפה.

ילדים גדולים יותר אוהבים לקחת את הכפית בעצמם, וזה בסדר, כל עוד מבוגר מדד את הכמות ורואה שהכל נבלע. שומרים את הכפית ליד התרופה, ולא מחזירים אותה למגירת הסכו"ם, כדי שלא תשמש בטעות לאוכל ותאבד את הקשר שלה לתרופה.

כשהתינוק יורק את התרופה: מה עושים

זה קורה לכל הורה, ולכן כדאי לדעת מראש מה לעשות.

אם התינוק ירק את התרופה מיד, והיא כולה על הבגד, לא מנחשים. מתקשרים לרופא או לרוקח ושואלים אם לתת מנה חוזרת, כי התשובה תלויה בתרופה עצמה. לא נותנים מנה נוספת "ליתר ביטחון" בלי לשאול, כי לא תמיד אפשר לדעת כמה נבלע, ומנה כפולה של חלק מהתרופות מסוכנת.

כדי שזה יקרה פחות: מכוונים ללחי ולא לקצה הלשון, נותנים לאט, ומחזיקים את התינוק חצי ישוב. אצל תינוקות שיורקים שוב ושוב, מזרק מוצץ או בקבוק תרופה עובדים לעתים קרובות טוב יותר מכפית. ואם תינוק מקיא אחרי התרופה, מתקשרים לרופא לפני שנותנים שוב.

ניקוי עזרים למתן תרופות אחרי כל מנה

סירופים מתוקים ודביקים, וכלי שלא נוקה הופך מהר למקום של חיידקים ועובש.

אחרי כל מנה, מפרקים את המזרק, מוציאים את הבוכנה, ושוטפים את שני החלקים במים חמים וסבון עדין, עד שלא נשארת דביקות. בכפית, בפטמה של המזרק המוצץ ובבקבוק, שוטפים גם את הפינות, שבהן הסירופ נתקע. מייבשים באוויר, על מגבת נקייה, ומרכיבים רק כשהכל יבש.

אם מותר לפי הוראות היצרן, אפשר לעקר את הכלים כמו בקבוקי תינוק. כלי שהסימון עליו נמחק, שהבוכנה שלו לא זזה חלק, או שהפטמה שלו נסדקה, מחליפים. אלה כלים זולים, והדיוק שלהם שווה יותר מהחיסכון.

עוד מהקטגוריה

Penguin מזרק מוצץ למתן תרופות נוזליות כחול מבית Penguin ₪19 Nuby בקבוק למתן תרופה לתינוק ללא BPA מבית Nuby ₪19

יומן תרופות: עזר שלא עולה כלום

בבית עם שני הורים, סבתא ומטפלת, השאלה "מי נתן את התרופה האחרונה?" היא שאלה אמיתית.

פתק על המקרר או הערה משותפת בטלפון, שבה רושמים איזו תרופה, כמה, ובאיזו שעה, מונעים את שתי הטעויות הנפוצות ביותר: מנה שנשכחה, ומנה שניתנה פעמיים על ידי שני אנשים שונים. זה חשוב במיוחד בתרופה להורדת חום, שבה יש מרווח זמן מינימלי בין מנות.

ביומן רושמים גם כמה ימים נשארו לטיפול. אנטיביוטיקה ניתנת עד הסוף, גם כשהילד כבר נראה בריא, אלא אם הרופא אמר אחרת. יומן פשוט עוזר לזכור את זה ביום החמישי, כשכולם כבר שכחו שהיה חולה.

איפה שומרים תרופות ועזרים למתן תרופות

העזרים והתרופות צריכים מקום קבוע, גבוה וסגור.

תרופות לילדים, ובמיוחד סירופים מתוקים, נשמרות מחוץ להישג ידם ומחוץ לטווח הראייה שלהם, בארון גבוה או סגור. ילד שראה את הסירופ הטעים עלול לחפש אותו לבד. חלק מהתרופות נשמרות במקרר אחרי הפתיחה, ובודקים את זה בעלון ועל הבקבוק.

את העזר הנקי שומרים יחד עם התרופה, בשקית או בקופסה, כך שבלילה לא צריך לחפש אותו. וכשהטיפול נגמר, לא שומרים סירופ פתוח "לפעם הבאה" בלי לבדוק כמה זמן הוא טוב אחרי הפתיחה, כי לסירופים רבים יש תוקף קצר אחרי שנפתחו.

כפית, מזרק מוצץ או בקבוק: איזה עזר למתן תרופה

העזרים בקטגוריה עושים אותה עבודה, בדרכים שמתאימות לגילים שונים.

השאלה שמכריעה היא מה התינוק כבר יודע לעשות. תינוק שמוצץ מוצץ יקבל את התרופה הכי טוב ממזרק מוצץ, תינוק שרגיל לבקבוק מבקבוק קטן, וילד שאוכל מכפית, מכפית מדידה.

בבית עם ילדים בגילים שונים, כדאי להחזיק כמה סוגים, ובעיקר מזרק מסומן אחד בארון התרופות, כי הוא מתאים כמעט לכל מצב, גם למנה קטנה מאוד שאי אפשר למדוד בכפית.

מתן תרופה נוזלית לתינוק, מהעלון ועד הניקוי

חמישה שלבים שהופכים מנת תרופה בלילה ממאבק לשגרה קצרה.

1. קוראים ומוודאיםלפני המנה הראשונה, קוראים את העלון ואת המדבקה של בית המרקחת, ומוודאים שהכמות, מספר הפעמים ביום ומשך הטיפול ברורים. כל שאלה נשאלת את הרוקח או הרופא, לא את האינטרנט. מנערים את הבקבוק אם העלון אומר לנער, כי בחלק מהסירופים החומר הפעיל שוקע לתחתית.
2. מודדים בכלי מסומןמודדים את הכמות בכפית מדידה, במזרק או לפי הסימון על בקבוק התרופה, על משטח ישר ובאור טוב. לא משתמשים בכפית מטבח. בודקים את הקו פעמיים, במיוחד בלילה, ורושמים ביומן כבר עכשיו, כדי שאף אחד אחר לא ייתן את אותה מנה שוב.
3. מחזיקים את התינוק נכוןמרימים את התינוק למצב חצי ישיבה, על הברכיים או בזרוע, עם הראש מעט מורם. לא נותנים תרופה לתינוק שוכב על הגב. אם יש עוד מבוגר בבית, הוא מחזיק בעדינות את הידיים הקטנות, כדי שלא יסיטו את המזרק או הכפית ברגע הלא נכון.
4. נותנים לאט אל הלחימכניסים את המזרק לצד הפה, בין החניכיים ללחי, או את המזרק המוצץ או הבקבוק כשהתינוק מוצץ, ונותנים לאט, מעט בכל פעם. מחכים שיבלע בין לחיצה ללחיצה. אם הוא יורק הכל, לא נותנים שוב בלי לשאול את הרופא או הרוקח. ובסוף מחבקים ומרגיעים, כדי שהמנה הבאה תהיה קלה יותר.
5. מנקים ומחזירים למקוםמפרקים ושוטפים את העזר במים חמים וסבון, מייבשים באוויר ומחזירים אותו יחד עם התרופה לארון הגבוה והסגור. אם התרופה נשמרת במקרר, מחזירים אותה לשם מיד. מסמנים ביומן שהמנה ניתנה, וכמה ימים נשארו לטיפול. עזר שנשאר רטוב לא מכניסים לקופסה, כי לחות סגורה היא מקום לעובש.