כרטיס זכרון

מי כותב לכרטיס הזיכרון, ולמה זה קובע?

ארבעה דפוסי כתיבה מכסים כמעט כל שימוש, והם דורשים כרטיסים שונים גם כשהנפח זהה לחלוטין.

• מצלמה שמקליטה ברציפות ודורסת. מצלמת דרך ומצלמת אבטחה כותבות כל שנייה, מגיעות לסוף הכרטיס וחוזרות להתחלה, וכך שוב ושוב. כל תא בכרטיס מקבל מספר עצום של מחזורי כתיבה, וזה בדיוק מה שכרטיס רגיל אינו בנוי אליו. בשימוש כזה נדרש כרטיס שמוגדר לסיבולת גבוהה, גם במחיר של נפח קטן יותר.
• טלפון שמפזר כתיבות זעירות. אפליקציות, מסדי נתונים קטנים ותמונות בודדות נכתבים ונקראים בפיזור, ולא ברצף. מה שמשנה כאן אינו הקצב המרבי אלא כמה פעולות קטנות הכרטיס מבצע בשנייה, וזה מסומן בסימון נפרד. כרטיס עם קצב שיא מרשים וסימון נמוך כאן יאט אפליקציות שרצות ממנו.
• מצלמה שכותבת רצף ארוך. צילום וידאו וצילום סדרה מהירה שולחים זרם קבוע ודורשים רצפה מובטחת של מהירות כתיבה, ולא שיא רגעי. אם הרצפה נמוכה מדי ההקלטה נעצרת באמצע או שהמצלמה מדלגת על פריימים. זהו הסימון היחיד שמבטיח מינימום ולא מקסימום, ולכן הוא החשוב ביותר לצילום.
• מכשיר שמאחסן ואינו כותב הרבה. קונסולה ניידת, נגן מוזיקה או טאבלט שמחזיק סרטים וקבצים כותבים פעם אחת וקוראים הרבה. כאן דווקא אפשר לבחור לפי נפח ולפי מחיר, והכרטיס הזול יעשה את העבודה בדיוק כמו היקר. זה השימוש היחיד בקטגוריה שבו הנפח הוא באמת הנתון המרכזי.

השאלה שמכריעה, אם כן, אינה כמה מקום צריך אלא איזה מכשיר יכתוב לכרטיס וכמה הוא יכתוב. אחריה כל שאר הבחירה מצטמצמת לשניים או שלושה מוצרים, והמחיר מפסיק להיראות אקראי.

כרטיס זיכרון במצלמת דרך נשחק אחרת לגמרי

זה השימוש שהורג הכי הרבה כרטיסים בארץ, והוא גם השימוש שבו הכשל מתגלה בדיוק ברגע הכי גרוע: כשמחפשים הקלטה של אירוע.

מצלמה כזו אינה שומרת קובץ ומפסיקה. היא כותבת לולאה אינסופית, ובתוך חודשים ספורים היא עוברת על כל תא בכרטיס עשרות ומאות פעמים. לכל תא זיכרון יש מספר מוגבל של מחזורי כתיבה, ולכן כרטיס רגיל מתחיל לייצר שגיאות, קטעים חסרים וקבצים פגומים הרבה לפני מה שנראה כמו סוף חייו. כרטיס שמוגדר לסיבולת גבוהה בנוי בדיוק לעומס הזה, והוא הסיבה שכרטיס של 64 יכול לעלות יותר מכרטיס של 256.

שתי פעולות תחזוקה שווה לאמץ, ושתיהן חינם. הראשונה היא לפרמט את הכרטיס בתוך המצלמה עצמה אחת לכמה שבועות, ולא במחשב, כי המצלמה מסדרת אותו בדיוק לפי הצורה שהיא כותבת בה. השנייה היא להחליף את הכרטיס על פי לוח זמנים ולא על פי תקלה: כרטיס במצלמת דרך הוא חלק מתכלה, בדיוק כמו מגבי שמשה, ולא רכיב לכל החיים.

הסימנים שעל כרטיס הזיכרון ומה כל אחד אומר

על שטח של חצי ציפורן מודפסים ארבעה או חמישה סימונים שונים, וכל אחד מהם עונה על שאלה אחרת. שלוש קבוצות מסבירות אותם.

כרטיסי הזיכרון שיש כרגע

Sandisk כרטיס זיכרון Ultra MicroSDXC SDSQUNR-128G-GN6MN 128GB מבית Sandisk ₪69 Transcend כרטיס זיכרון microSDXC 300S TS128GUSD300S 128GB UHS-I U3 A1 מבית Transcend ₪124

יש עוד מספר גדול שמודפס בגאווה על האריזה והוא מהירות הקריאה המרבית. הוא נכון, הוא מרשים, והוא כמעט חסר משמעות: הוא מתאר תנאי מעבדה אידיאליים, הוא נמדד בקריאה ולא בכתיבה, והוא מושג רק דרך קורא מהיר במחשב. בפועל הוא משפיע רק על כמה מהר מעתיקים חומר מהכרטיס אל המחשב, ולא על מה שקורה בתוך המכשיר.

כרטיס זיכרון בטלפון: גישה אקראית ולא קצב שיא

זה השימוש שבו הכי קל לקנות את הכרטיס הלא נכון, כי הסימון הרלוונטי הוא הקטן ביותר על האריזה.

טלפון אינו כותב קבצים גדולים ברצף. הוא כותב וקורא אלפי פיסות קטנות, ולכן מה שקובע את התחושה הוא כמה פעולות קטנות הכרטיס מסוגל לבצע בשנייה, ולא הקצב המרבי. כרטיס עם מספר שיא מרשים וסימון גישה אקראית נמוך ירגיש איטי בדיוק במקום שבו זה מפריע: בפתיחת גלריה עם אלפי תמונות ובאפליקציה שהותקנה על הכרטיס.

שווה גם לדעת שלא כל טלפון בכלל מאפשר להעביר אפליקציות לכרטיס, ושבמכשירים רבים אין חריץ כרטיס כלל. לפני שמזמינים, בודקים שיש חריץ ושהוא אינו משותף עם חריץ הסים השני. כרטיס נשלף הוא גם נקודת תורפה: הוא יוצא בטעות, הוא מתחמם, ומי שמחזיק עליו את התמונות היחידות שלו מחזיק אותן על החלק הכי קל לאבד במכשיר.

יש גם פרט פיזי קטן שכדאי להכיר. מתאם שממיר כרטיס זעיר לגודל המלא נושא לעיתים לשונית נעילה בצד, וכשהיא מוסטת בטעות בזמן ההכנסה הכרטיס הופך לקריאה בלבד. המכשיר מדווח אז שאי אפשר לכתוב, וזה נראה בדיוק כמו כרטיס פגום. הסטה של הלשונית חזרה פותרת את זה בשנייה, וזו אחת התקלות הנפוצות ביותר בקטגוריה.

איך יודעים שכרטיס הזיכרון מתחיל להיכשל?

כרטיס כמעט אף פעם אינו מת בבת אחת. הוא מודיע, והסימנים שלו נראים כמו תקלה במכשיר ולכן מחמיצים אותם.

ארבעה סימנים חוזרים: קבצים שנפתחים פגומים או חתוכים באמצע, תיקייה שנפתחת אחרי המתנה ארוכה, הודעה חוזרת שצריך לפרמט את הכרטיס, והמכשיר שמפסיק לזהות אותו ומזהה שוב אחרי שמוציאים ומכניסים. כל אחד מארבעת אלה מצדיק להעתיק מיד את מה שחשוב ולהפסיק להשתמש, ולא להמשיך ולקוות.

לפני שמאשימים את הכרטיס שווה לבדוק שני דברים פשוטים. האחד הוא מגעים מלוכלכים או מכופפים, שאפשר לנקות בעדינות במטלית יבשה. השני הוא הקורא עצמו: קורא כרטיסים זול ופגום מייצר בדיוק את אותם תסמינים. ניסיון באותו כרטיס דרך קורא אחר או מכשיר אחר מפריד בין השניים תוך דקה, ולעיתים חוסך החלפה מיותרת.

עוד מהקטגוריה

Kingston כרטיס זיכרון microSDXC High Endurance UHS-I U1 Class-10 64GB מבית Kingston ₪135 Kingston כרטיס זיכרון microSD Canvas Select Plus SDCS3 128GB עם מתאם מבית Kingston ₪77

נפח מוצהר וכרטיס זיכרון שמבטיח יותר משיש בו

זו בעיה אמיתית בקטגוריה, והיא קיימת בעיקר במקומות שבהם אין יבואן ואין אחריות מקומית.

כרטיס מזויף מתוכנת כך שהמכשיר מדווח על נפח גדול מזה שקיים בו פיזית. הוא נראה תקין לגמרי, הוא מתחבר, והוא אף מאפשר להעתיק אליו. הבעיה מתגלה רק כשעוברים את הנפח האמיתי: הקבצים ממשיכים להיכתב ופשוט נעלמים או נפתחים ריקים. במצלמה זה מתגלה חודש אחר כך, בדיוק כשמחפשים הקלטה.

שתי הגנות פשוטות. הראשונה היא לקנות ממקור עם אחריות יבואן, כי המחיר בקטגוריה נמוך ממילא והחיסכון בזיוף הוא עשרות שקלים מול אובדן מוחלט של מה ששמור. השנייה היא בדיקה מעשית אחרי הקנייה: מעתיקים אל הכרטיס קבצים עד שהוא כמעט מלא ופותחים כמה מהם מהסוף. כרטיס תקין יפתח את כולם, וכרטיס מזויף ייכשל בדיוק מנקודה מסוימת והלאה.

מה מבדיל בין שני כרטיסי זיכרון באותו נפח?

שלושה דברים, ואף אחד מהם אינו גודל האחסון: רצפת מהירות הכתיבה המובטחת, ביצועי גישה אקראית, ועמידות למחזורי כתיבה חוזרים. שלושתם מודפסים על הכרטיס בסימנים קטנים, ושלושתם מסבירים פערים של פי שניים במחיר.

שורת הסיבולת היא זו שמשנה את חשבון העלות לאורך זמן. כרטיס רגיל זול שמוחלף שלוש פעמים במצלמת דרך יקר יותר מכרטיס סיבולת אחד, והוא גם משאיר פערים בהקלטות בכל פעם שהוא מתחיל להיכשל בלי שמישהו שם לב.

שורת המתאם קטנה ושימושית. חלק מהכרטיסים מגיעים עם מסגרת שממירה אותם לגודל המלא, וזה מה שמאפשר להכניס אותם למצלמה או למחשב נייד עם חריץ גדול. מי שמצלם במצלמה ייעודית יבדוק זאת לפני, כי מתאם שנרכש בנפרד עולה יותר מהפרש המחיר בין הדגמים.

לפי המכשיר הכותב: כך בוחרים כרטיס זיכרון

חמישה שלבים, והראשון הוא היחיד שבאמת מצמצם את הרשימה. השאר רק מוודאים שלא נשכח פרט.

1. כותבים על פתק מי יכתוב לכרטיסמצלמת דרך או מצלמת אבטחה שכותבות בלולאה דורשות כרטיס סיבולת גבוהה, גם במחיר של נפח קטן יותר. טלפון וקונסולה דורשים סימון גישה אקראית טוב. מצלמה שמצלמת וידאו דורשת רצפת מהירות כתיבה מובטחת. מכשיר שרק מאחסן ומשמיע יכול להסתפק בכרטיס הזול ביותר באותו נפח.
2. בודקים מה המכשיר בכלל תומך בולכל מכשיר יש נפח מרבי שהוא מזהה וסוג כרטיס שהוא מקבל, וזה מופיע בהוראות ההפעלה. כרטיס גדול מדי פשוט לא יזוהה או יזוהה חלקית, וזו תקלה שנראית כמו כרטיס פגום. בטלפון בודקים גם שיש חריץ בכלל, ושהוא אינו משותף עם חריץ הסים השני.
3. בוחרים נפח לפי מה שהמכשיר מייצר ביוםמצלמת דרך בלולאה אינה צריכה נפח גדול, כי היא דורסת ממילא, ומצלמת וידאו דווקא כן. בטלפון מחשבים לפי תמונות וסרטונים שנשמרים מדי חודש ולא לפי תחושה. עדיף כרטיס אחד גדול מאשר שניים קטנים שמתחלפים, כי כרטיס נשלף קטן קל מאוד לאבד ולשבור.
4. מוודאים אחריות ובודקים את הנפח האמיתיכרטיס מזויף מתוכנת לדווח נפח גדול מזה שקיים בו, ומתגלה רק כשעוברים את הגבול והקבצים נעלמים. קונים ממקור עם אחריות יבואן, ואחרי הקנייה מעתיקים קבצים עד שהכרטיס כמעט מלא ופותחים כמה מהם מהסוף. כרטיס תקין יפתח את כולם, וכרטיס מזויף ייכשל מנקודה מסוימת.
5. קובעים מראש מתי הוא יוחלףכרטיס במצלמה שמקליטה כל הזמן הוא חלק מתכלה ולא רכיב לכל החיים, ולכן מחליפים אותו לפי לוח זמנים ולא לפי תקלה. באותה הזדמנות מפרמטים את הכרטיס בתוך המצלמה עצמה אחת לכמה שבועות, ולא במחשב, כי המצלמה מסדרת אותו לפי הצורה שהיא כותבת בה ובכך מקטינה שגיאות.