כונני SSD פנימיים

מה כונן SSD פנימי משנה בפועל?

לפני החריצים והמספרים כדאי לדעת מה בדיוק ירגישו אחרי ההתקנה, כי חלק מהציפיות בקטגוריה אינן מדויקות.

• הזמן שבין לחיצה לתגובה מתקצר. הדלקת המחשב, פתיחת תוכנה כבדה וטעינת שלב במשחק מתקצרים בצורה דרמטית, מפני שכולם מורכבים מאלפי קריאות קטנות ומפוזרות. זו בדיוק העבודה שכונן מכני עושה לאט, וזה השיפור המורגש ביותר שאפשר לעשות במחשב ותיק שיש בו מספיק זיכרון.
• העתקה גדולה משתפרת פחות ממה שנדמה. בהעברת קובץ ענק בודד ההבדל קיים אך צנוע יותר, ובעיקר הוא תלוי במקור שממנו מעתיקים. העתקה מכונן מכני חיצוני תרוץ לפי הכונן המכני, ולא לפי הכונן החדש. זו הסיבה שאנשים מדווחים לעיתים על שיפור פחות מרשים ממה שציפו.
• המחשב נעשה שקט וקריר יותר. אין מנוע, אין דיסקית שמסתובבת ואין ראש שזז, ולכן נעלמות הנקישות ורעש הרקע שהיו חלק מהמחשב. במחשב נייד זה גם אומר פחות חום ופחות צריכת חשמל, כלומר קצת יותר זמן עבודה על סוללה באותו שימוש בדיוק.
• הוא אינו מתקן זיכרון חסר. מחשב שנתקע כשפתוחות הרבה תוכנות ולשוניות חסר זיכרון ולא אחסון, וכונן מהיר רק יקצר במעט את ההאטה במקום למנוע אותה. שווה לבדוק את שני הדברים לפני שמחליטים במה להשקיע, כי לפעמים התשובה הנכונה היא דווקא הרכיב השני.

ההרכבה שנותנת את התוצאה הטובה ביותר במחשב אחד היא כונן מהיר למערכת ולתוכנות וכונן גדול לכל השאר. כך משלמים על מהירות רק במקום שבו היא מורגשת, ועל נפח רק במקום שבו הוא נחוץ.

החריץ במחשב קובע את מהירות כונן SSD פנימי

אותו מקל בדיוק יכול לרוץ בשתי מהירויות שונות מאוד בשני חריצים באותו לוח, וזה לא תקלה אלא תכנון.

לכל חריץ יש דור משלו, והוא קובע כמה נתונים יכולים לזרום דרכו בשנייה. כונן מדור מתקדם שנכנס לחריץ מדור קודם יעבוד מצוין ויספק בערך מחצית מהמהירות שהוא מסוגל לה, בלי שום הודעה. בלוחות רבים יש חריץ ראשי מהיר, שמחובר ישירות למעבד, וחריץ או שניים נוספים שמחוברים דרך ערכת השבבים ומהירים פחות. החריץ המהיר הוא זה שנמצא בדרך כלל קרוב יותר למעבד.

המסקנה המעשית פשוטה. מי שמתקין כונן אחד ישים אותו בחריץ הראשי, ומי שמתקין שניים ישים את המהיר בראשי ואת השני במשני. אין שום היגיון לשלם על דור מתקדם כשהלוח תומך רק בדור קודם, וההפרש במחיר בין הדורות יישאר בכיס בלי שום פגיעה בתחושה, כי בשימוש יומיומי רגיל כמעט אי אפשר להבחין בין שני הדורות האחרונים.

חריץ שני לכונן SSD פנימי מכבה לעיתים חיבור אחר

זו ההפתעה האמיתית בקטגוריה, והיא גורמת לאנשים לחפש תקלה שאינה קיימת. היא מתועדת במפרט של הלוח, בהערת שוליים.

מספר הנתיבים שיוצאים מהמעבד ומערכת השבבים מוגבל, ולכן יצרני לוחות מחלקים אותם: חריץ שני יכול להשתמש בנתיבים שהוקצו לשני שקעי אחסון רגילים, או לחלוק אותם עם חריץ כרטיס המסך. התוצאה נראית כמו תקלה: כונן ישן שהיה מחובר פשוט נעלם מהמערכת אחרי ההתקנה, או שכרטיס המסך מדווח שהוא רץ בחצי רוחב.

הבדיקה נעשית בדקה אחת בדף המפרט של הלוח, שבו כתוב במפורש מה מושבת כשחריץ מסוים מאוכלס. אין דרך לעקוף את זה בהגדרות וזו אינה תקלה שאפשר לתקן, אבל אפשר לתכנן סביבה: לבחור כונן אחד בנפח גדול במקום שניים קטנים, או להעביר את הכונן הישן לחיבור אחר שנשאר פעיל. מי שיודע זאת מראש חוסך שעה של חיפוש.

גוף קירור לכונן SSD פנימי: מתי הוא נדרש

חלק מהכוננים נמכרים עם לוחית מתכת מולבשת וחלק בלעדיה, וההפרש במחיר אינו זניח. שלוש סביבות מסבירות מי צריך מה.

כונני ה-SSD הפנימיים שיש כרגע

Samsung כונן SSD פנימי 990 PRO עם גוף קירור PCIe 4.0 NVMe M.2 2280 2TB שחור מבית Samsung ₪1,660 Western Digital כונן SSD פנימי Green SN3000 PCIe NVMe M.2 2280 1TB מבית Western Digital ₪659

שתי הערות מעשיות. ראשית, הרבה לוחות מגיעים עם לוחית קירור משלהם שמתלבשת על החריץ, ובמקרה כזה אין שום צורך בכונן שמגיע עם לוחית משלו, ולעיתים הוא אף לא ייכנס מתחתיה. שנית, במחשב נייד המקום מוגבל מאוד ולוחית עבה עלולה לא להיכנס בכלל, ולכן שם בוחרים כונן דק וסומכים על השלד לפזר את החום.

העתקה ארוכה לכונן SSD פנימי והמטמון שנגמר

זו ההתנהגות שמפרידה בפועל בין דגם זול לדגם יקר, והיא בלתי נראית לחלוטין בשימוש יומיומי.

כל כונן כזה מקצה חלק מהשטח שלו כאזור כתיבה מהיר במיוחד, והוא מה שמאפשר את הקצב המרשים שמופיע במפרט. האזור הזה מוגבל, וכשהוא מתמלא הכתיבה ממשיכה ישירות אל השטח האיטי יותר והמהירות צונחת. בהעתקה של כמה ג'יגהבייט זה לא קורה בכלל, ובהעברה של מאות ג'יגהבייט זה קורה תמיד. ההפרש בין דגמים הוא בגודל האזור הזה ובמהירות שנשארת אחריו.

לצד זה יש הבדל שני, שקשור לזיכרון עזר קטן שיושב על הכונן עצמו ומחזיק את מפת הקבצים. דגמים חסכוניים מוותרים עליו ומשתמשים בזיכרון של המחשב במקומו. בשימוש רגיל אי אפשר להרגיש בכך, ובכונן שמתמלא כמעט עד הסוף או שעובד עם אלפי קבצים קטנים ההבדל מתחיל להופיע. לכן כדאי להשאיר תמיד כעשירית מהנפח פנויה, בכל דגם.

עוד מהקטגוריה

Western Digital כונן SSD פנימי BLACK SN850X PCIe Gen4 NVMe M.2 2280 1TB שחור מבית Western Digital ₪1,045 Samsung כונן SSD פנימי 990 PRO PCIe 4.0 NVMe 2.0 M.2 2280 1TB שחור מבית Samsung ₪970

ההתקנה של כונן SSD פנימי: בורג אחד ומדבקה אחת

ההתקנה עצמה מהירה מאוד ויש בה שלושה פרטים שקל לפספס, וכל אחד מהם גורם לתקלה שנראית חמורה יותר ממה שהיא.

הכונן נכנס לחריץ בזווית קלה ונשכב אופקית, ואז נסגר בבורג זעיר אחד. הבורג הזה והתומך שמתחתיו הם הפרט שנעלם הכי הרבה: בחלק מהלוחות התומך צריך לעבור לחור אחר כדי להתאים לאורך הכונן, ובחלקם יש תפס מהיר במקומו. בלי הבורג הכונן מתרומם מעט ומאבד מגע, והמערכת מדווחת שהוא נעלם באקראי.

שני הפרטים הנותרים: מתחת ללוחית הקירור של הלוח יש פד תרמי עם סרט הגנה דק שחייבים להסיר לפני ההרכבה, אחרת הוא מבודד במקום להוליך. ולפני הכל, מכבים, מנתקים את כבל החשמל מהקיר, לוחצים על כפתור ההפעלה כדי לפרוק מתח שנותר ונוגעים בשלד המתכת כדי לפרוק חשמל סטטי. כונן חדש יופיע ברשימה רק אחרי אתחול ויצירת מחיצה בכלי ניהול הדיסקים.

סיבולת הכתיבה: מה קונים בכונן SSD פנימי יקר

מעבר למהירות ולקירור יש נתון שלישי שמופיע במפרט ומעט מאוד קונים קוראים אותו: כמה מידע מותר לכתוב לאורך חיי הכונן. הוא מוצהר בטרהבייט ומשתנה מאוד בין דגמים באותו נפח.

מה שחשוב לדעת על סיבולת הכתיבה הוא שמחשב ביתי רגיל לא יתקרב אליה גם אחרי שנים רבות. היא הופכת רלוונטית בעריכת וידאו יומיומית, בהקלטה רצופה או במחשב שמשמש כשרת גיבוי, ובדיוק שם ההפרש בין דגם חסכוני לדגם מקצועי מצדיק את עצמו.

שורת גוף הקירור שווה בדיקה דווקא מהכיוון ההפוך. הרבה לוחות מגיעים עם לוחית קירור משלהם, וכונן שמגיע עם לוחית משלו עלול לא להיכנס מתחתיה כלל. במקרה כזה משלמים על חלק שיישאר באריזה, ולכן שווה לוודא מה יש על הלוח לפני שמזמינים.

בודקים את הלוח, ואז בוחרים כונן SSD פנימי

ארבע הבדיקות הראשונות נעשות בדף המפרט של הלוח ולוקחות יחד כמה דקות, והחמישית נעשית אחרי שהכונן כבר בפנים.

1. סופרים כמה חריצים יש ומאיזה דורבלוחות רבים יש חריץ ראשי מהיר שמחובר ישירות למעבד, וחריץ או שניים נוספים מדור קודם. כונן מדור מתקדם בחריץ ישן יעבוד מצוין ויספק בערך מחצית מהמהירות שהוא מסוגל לה, בלי שום הודעה. אין שום היגיון לשלם על דור שהלוח אינו תומך בו, וגם ההפרש בין שני הדורות האחרונים כמעט אינו מורגש ביומיום.
2. קוראים מה מושבת כשמאכלסים חריץ שניבמפרט הלוח כתוב במפורש אם חריץ מסוים חולק נתיבים עם שקעי אחסון רגילים או עם חריץ כרטיס המסך. התקנה שם תגרום לכונן ישן להיעלם או לכרטיס המסך לרוץ בחצי רוחב, וזה נראה בדיוק כמו תקלה. אי אפשר לעקוף זאת בהגדרות, אבל אפשר לתכנן סביבה ולבחור כונן אחד גדול במקום שניים.
3. בודקים מה כבר קיים על הלוח מבחינת קירורהרבה לוחות מגיעים עם לוחית קירור מובנית שמתלבשת על החריץ, ואז כונן שמגיע עם לוחית משלו מיותר ולעיתים אף לא ייכנס מתחתיה. במחשב נייד המקום מוגבל עוד יותר ולוחית עבה לא תיכנס כלל. מי שמעתיק קבצים ענקיים באופן קבוע כן ירוויח מקירור, ומי שגולש וכותב מסמכים לא.
4. מתאימים את הנפח ואת סיבולת הכתיבה לשימושמחשב ביתי רגיל לא יתקרב לסיבולת הכתיבה המוצהרת גם אחרי שנים, ולכן שם עדיף להשקיע בנפח. עריכת וידאו יומיומית, הקלטה רצופה או מחשב שמשמש כשרת גיבוי דווקא כן מתקרבים, ושם ההפרש בין דגם חסכוני למקצועי מצדיק את עצמו. בכל מקרה משאירים כעשירית מהנפח פנויה.
5. מהדקים את הבורג ומאתחליםהכונן נכנס בזווית קלה, נשכב ונסגר בבורג זעיר אחד. בחלק מהלוחות צריך להזיז קודם את התומך שמתחתיו לחור שמתאים לאורך הכונן. בלי הבורג הכונן מתרומם מעט ונעלם מהמערכת באקראי. מסירים את סרט ההגנה מהפד התרמי אם יש, ואחרי ההדלקה מאתחלים את הכונן בכלי ניהול הדיסקים.