גזיות וכירות גז ניידות

שתי משפחות של גזיות וכירות גז ניידות

לפני שמשווים דגמים, מחליטים לאיזו משפחה שייך הטיול. זה מצמצם את הבחירה לחצי.

• כירת גז ניידת במזוודה. גוף שטוח ורחב, בגודל של מזוודה קטנה, עם תא צדדי שאליו מחדירים מיכל גז קטן. הלהבה רחבה, המשטח יציב, ואפשר להעמיד עליה מחבת או סיר מלא בלי לחשוש שיתהפכו. היא מתאימה לכל מקום שמגיעים אליו ברכב, ולכל מי שרוצה לבשל ארוחה ולא רק להרתיח מים.
• גזייה אלפינית. ראש בעירה קטן עם זרועות מתקפלות, שמתברג ישירות על מיכל גז עם שסתום. היא שוקלת מעט מאוד, נכנסת לכף היד ומתאימה לסיר קטן או לפינג'אן. זה הכלי של מי שהולך ברגל ומוציא את הגזייה לעשר דקות של קפה או של מנה חמה, ולא לארוחה משפחתית.
• כירה עם שני ראשים או עם להבה כפולה. חלק מהכירות הניידות, כמו דגם ה-Dual Flame שבקטגוריה, בנויות לתת יותר חום או שליטה רחבה יותר בלהבה. הן מתאימות למי שמבשל לקבוצה ורוצה לחמם במהירות, ובודקים במפרט בדיוק איך הלהבה בנויה ולאיזה גודל כלי היא מתאימה.
• גזייה מתקפלת עם להבת טורבו. בין שתי המשפחות יש גזיות קלות שהלהבה שלהן בנויה לעמוד ברוח. הן מתאימות למי שמטייל באזורים פתוחים, בחוף, על רכס או במדבר, שבהם להבה רגילה נאבקת כל הזמן ברוח ומבזבזת גז. בודקים גם שהזרועות שלה רחבות מספיק לסיר שאיתו מטיילים.

הכלל: רכב וארוחה, כירת מזוודה. תרמיל וכוס, גזייה אלפינית. מי שעושה את שניהם, מחזיק שתיים.

מיכל 227 או מיכל הברגה: הגז שהגזייה צריכה

גזייה שהגיעה בלי המיכל הנכון היא גוש מתכת. זו הבדיקה הראשונה לפני הקנייה.

כירות מזוודה עובדות עם מיכל 227, מיכל גז צר וארוך שמוחדר לתא בצד הכירה. הוא נמכר ברוב חנויות הבית והקמפינג, והוא זול וזמין. גזיות אלפיניות עובדות עם מיכל הברגה, מיכל נמוך ורחב עם שסתום בראשו, שהגזייה מתברגת עליו. שני המיכלים לא מתחלפים, ואין להתאים ביניהם במתאמים מאולתרים.

בודקים במפרט של כל כירה ניידת איזה מיכל היא צריכה, ומחזיקים תמיד מיכל רזרבי. בקור, שני סוגי המיכלים נחלשים, כי הלחץ בתוכם יורד. שומרים את המיכל בתוך הרכב או התרמיל בלילה קר, ולא משאירים אותו ברכב סגור בשמש בקיץ.

הגזיות והכירות הניידות שיש כרגע

Guro כירת גז ניידת Dual Flame דגם MS8000AS עם הצתה אלקטרונית שחור מבית Guro ₪179 I-Camp גזיה אלפינית Spider Jet עם תושבת סירים מתקפלת שחור מבית I-Camp ₪149

איך מחדירים מיכל לכירת גז ניידת במזוודה?

רוב התקלות עם כירת מזוודה מתחילות ברגע ההחדרה. זה לוקח עשר שניות, אבל צריך לעשות אותו נכון.

בראש מיכל 227 יש חריץ או לשונית, ובתא של הכירה יש סימון שמולו היא צריכה לשבת. מיישרים את החריץ לפי הסימון, מחדירים את המיכל עד הסוף, ונועלים אותו בידית לפי ההוראות. מיכל שלא ישב נכון לא יינעל, או שהגז לא יגיע לראש הבעירה.

אחרי הנעילה מקשיבים ומריחים. שריקה או ריח של גז פירושם שהמיכל לא יושב טוב: משחררים אותו, מוציאים, בודקים שהטבעת האוטמת בראשו שלמה, ומחדירים שוב. ובסוף השימוש, משחררים את הנעילה ומוציאים את המיכל מהכירה, ולא משאירים אותו בתוכה עד הפעם הבאה.

הכלל החשוב ביותר בכירת גז ניידת: מחבת שלא בולטת

זה הסעיף שכדאי לקרוא גם אם מדלגים על כל השאר.

בכירת מזוודה, תא המיכל נמצא ממש ליד ראש הבעירה. מחבת רחבה, פלנצ'ה, רשת צלייה או סיר ענק שבולטים מעבר לגוף הכירה, מחזירים את החום כלפי מטה, ישר אל מכסה התא. המיכל שבתוכו מתחמם, הלחץ בו עולה, וזה מצב מסוכן באמת.

לכן משתמשים רק בכלים בגודל שההוראות מתירות, ולא מעמידים שתי כירות ניידות זו לצד זו עם פלטה אחת גדולה מעליהן. לא מכסים את הכירה בנייר כסף, ולא מעמידים אותה בתוך ארגז או בין קירות שמחזירים חום. ואם הכירה נראית חמה מדי בצד של המיכל, מכבים ונותנים לה להתקרר.

הצתה אלקטרונית בגזייה או מצית

רוב הכירות והגזיות בקטגוריה מגיעות עם הצתה אלקטרונית: מסובבים את הידית, נשמעת נקישה, והלהבה נדלקת בלי גפרורים.

זה נוח במיוחד ברוח, כשמצית נכבה שוב ושוב. אבל ההצתה היא החלק הראשון שנשחק, בעיקר אם נרטבה או התלכלכה משמן. תמיד מחזיקים מצית בתיק, כי טיול שלם בלי אפשרות להדליק את הגזייה הוא טיול בלי ארוחה חמה.

כשמדליקים ידנית, פותחים את הגז מעט, ומקרבים את הלהבה מהצד, לא מלמעלה. אם הגזייה לא נדלקה תוך כמה שניות, סוגרים את הגז ומחכים שהגז שהצטבר יתפזר, ורק אז מנסים שוב.

רוח ולהבת טורבו בגזיות ניידות

רוח היא הסיבה שמים לוקחים חצי שעה לרתוח במקום חמש דקות.

להבה רגילה בחוץ מתפזרת לצדדים, והחום לא מגיע לתחתית הסיר. להבת טורבו, כמו בגזייה המתקפלת שבקטגוריה, בנויה להיות מרוכזת ועמידה יותר, והיא מבזבזת פחות גז ברוח. בכירת מזוודה, מגן רוח מתקפל או הצבה מאחורי הרכב עוזרים מאוד.

אבל לא סוגרים כירת מזוודה במגן רוח מכל הצדדים, מאותה סיבה שבגללה אסור להשתמש במחבת רחבה: החום נלכד ומגיע אל תא המיכל. משאירים צד פתוח, ומוודאים שהאוויר זורם סביב הכירה.

כירת גז ניידת בבית, בהפסקת חשמל

כירת מזוודה היא גם ציוד חירום ביתי: ביום של הפסקת חשמל ארוכה, היא מאפשרת להרתיח מים ולבשל ארוחה חמה.

כשמשתמשים בה בתוך הבית, פותחים חלון או מבשלים במרפסת, כי כל להבת גז צורכת חמצן ומייצרת גז פחמן חד חמצני. מעמידים אותה על משטח יציב ולא דליק, רחוק מווילונות ומארונות, ולא משאירים אותה דולקת בלי השגחה.

והכלל שנשכח דווקא בחורף: כירה ניידת אינה תנור חימום. לא מדליקים אותה כדי לחמם חדר, ובוודאי לא בחדר סגור או בחדר שינה. מי ששומר כירה לחירום, מחזיק לידה שני מיכלים וקופסת גפרורים, ובודק אותה פעם בכמה חודשים.

גזייה ואוהל: המרחק שלא מתפשרים עליו

בלילה קר בחניון, הפיתוי לבשל בפתח האוהל גדול. זה הרגע שבו קורות רוב התאונות.

לא מדליקים גזייה או כירה ניידת בתוך אוהל, גם לא בפתח ולא "רק לרגע". בד האוהל נדלק מהר מאוד, וגז פחמן חד חמצני מצטבר בחלל הסגור בלי ריח ובלי אזהרה. מבשלים בחוץ, במרחק של כמה מטרים מהאוהלים, על משטח ישר ורחוק מעשב יבש.

גם ילדים וכלבים הם חלק מהחשבון: מעמידים את הכירה במקום שבו אי אפשר להיתקל בה בריצה, ולא משאירים אותה דולקת כשכולם הולכים לאסוף עצים.

ניקוי ושמירה של כירות וגזיות

גזייה נקייה נדלקת בפעם הראשונה ומחזיקה שנים.

מנגבים שמן ושאריות מזון מהכירה אחרי שהיא התקררה לגמרי. ראש הבעירה צריך להיות נקי מפירורים, כי פתח סתום נותן להבה חלשה ולא אחידה. בגזייה אלפינית, בודקים שהטבעת האוטמת בחיבור למיכל לא סדוקה ולא יבשה.

שומרים את הכירה במזוודה שלה, בלי המיכל בתוכה, ואת המיכלים בנפרד, במקום קריר, מאוורר ומחוץ להישג ידם של ילדים. ולפני כל טיול, מדליקים את הגזייה פעם אחת בבית, במרפסת, כדי לגלות תקלה לפני שיוצאים ולא בחניון.

כירת מזוודה או גזייה אלפינית: טבלת ההבדלים

שני סוגי הכירות הניידות בקטגוריה מבשלים בגז, אבל כמעט בכל שאר הנתונים הם הפוכים זה מזה.

השורה שמכריעה היא סוג המיכל, כי היא קובעת גם את המשקל וגם את הזמינות. מיכל 227 נמצא כמעט בכל מקום, ומיכל הברגה נמצא בעיקר בחנויות ציוד שטח, ולכן מי שנוסע למקום מרוחק קונה אותו מראש.

מי שמטייל עם משפחה ברכב וגם יוצא לפעמים למסלול לבד, ירוויח משתי גזיות זולות יותר מאשר מגזייה אחת שמנסה לעשות את שני התפקידים ולא עושה אף אחד מהם טוב.

בישול בטוח על כירה ניידת, מהרכב ועד הניקוי

אלה חמשת הרגעים שבהם כדאי לעצור לשנייה, בכל פעם שמדליקים כירה או גזייה בשטח.

1. מעמידים על משטח ישר ופתוחשולחן קמפינג, סלע שטוח או קרקע מיושרת, רחוק מאוהלים, מעשב יבש ומשקיות. בודקים שהכירה לא מתנדנדת גם כשמניחים עליה סיר מלא. בחוף, מעמידים אותה על משטח קשיח ולא ישר על החול, שנכנס לכל פתח ומטה את הכירה. בלילה, מאירים את אזור הבישול בפנס, כדי שאף אחד לא ייתקל בכירה בחושך.
2. מחדירים או מבריגים את המיכלבכירת מזוודה מיישרים את חריץ המיכל לפי הסימון ונועלים, ובגזייה אלפינית מבריגים ישר ובלי כוח. מקשיבים ומריחים שאין דליפה. אם יש שריקה או ריח, מוציאים, בודקים את הטבעת האוטמת ומחדירים שוב, ולא מדליקים עד שהכל שקט. מיכל חדש מחדירים רק כשהכירה כבויה וקרה, ואף פעם לא ליד להבה אחרת או סיגריה דולקת.
3. מדליקים ומתאימים את הכלימדליקים בהצתה או במצית מהצד, ומעמידים רק כלי בגודל שההוראות מתירות. מחבת רחבה שבולטת מעל תא המיכל היא הטעות המסוכנת ביותר בכירה ניידת, ולכן עדיף לבשל בשני סבבים בסיר קטן מאשר בפעם אחת בפלטה גדולה. כך גם הבישול עצמו אחיד יותר, כי כלי קטן יושב ישר על הלהבה ולא מתחמם רק במרכז.
4. מבשלים עם עין על הכירהלא משאירים את הכירה דולקת בלי השגחה, ומרחיקים ממנה ילדים וכלבים. אם הצד של המיכל מתחמם מאוד, מכבים ונותנים להתקרר. ברוח, מגינים מצד אחד בלבד, כדי שהחום לא יילכד סביב המיכל. מי שמבשל לקבוצה מבקש ממישהו אחר לחלק את האוכל, כדי שהוא עצמו יישאר ליד הכירה עד שהיא כבויה.
5. מכבים, מוציאים ומנקיםסוגרים את הגז, מחכים שהכירה תתקרר, ומשחררים ומוציאים את המיכל. מנגבים שמן ופירורים מראש הבעירה, ואורזים את הכירה במזוודה והמיכל בנפרד. מיכל ריק או כמעט ריק מסמנים, כדי לא לצאת איתו לטיול הבא. ואם הכירה מתלכלכת מחול או מאבק, מנערים אותה בעדינות לפני שהיא חוזרת למזוודה.