בישול בשטח

בישול בשטח על האש עצמה, בלי גזייה

הכלים בקטגוריה מתחלקים לשלוש משימות: לבשל על האש, להגיש ולאכול, ולהדליק את האש מלכתחילה.

• לבשל: ברזל יצוק. סיר פויקה עם שלוש רגליים ומכסה כבד לתבשילים איטיים ולאפייה, ופלנצ'ה עבה שמונחת על הגחלים לצלייה. שניהם בנויים כדי לעבוד ישירות על האש, בלי גזייה ובלי מיכל גז. הברזל אוגר חום רב ומפזר אותו לאט, ולכן הוא סלחני לאש לא אחידה, בדיוק מה שמדורה נותנת.
• להגיש ולאכול: כלים רב פעמיים. סט של צלחות וקערות מנירוסטה בכמה גדלים, שנערמים זה בתוך זה ולא נשברים, וסט פיקניק לשישה סועדים עם צלחות, כוסות וסכו"ם. שניהם מחליפים את הכלים החד פעמיים שמתעופפים ברוח, נכפפים תחת תבשיל חם, ונשארים כפסולת בשקית בסוף הלילה.
• להדליק: אבן אש. ערכה קטנה עם מוט אבן אש ומשרוקית. אבן האש מפיקה ניצוצות כשמגרדים אותה, ועובדת גם כשהגפרורים נרטבו או שהמצית התרוקן. בבישול על אש היא לא כלי חירום אלא הצעד הראשון של הערב, ומי שמתרגל איתה בבית מדליק מדורה בלי חומרי הצתה כימיים.

ציוד הבישול בשטח שיש כרגע

I-Camp סט צלחות נירוסטה לשטח 18 חלקים כסוף מבית I-Camp ₪179 I-Camp פלנצ'ת מדורה מברזל יצוק עבה שחור מבית I-Camp ₪199

גחלים ולא להבות: העיקרון של בישול בשטח

הטעות הנפוצה ביותר בבישול על מדורה היא להניח את הסיר על להבות גבוהות. להבה שורפת את התחתית ומשאירה את האמצע נא.

מדליקים מדורה קטנה מעצים יבשים, ונותנים לה לבעור עד שרוב העצים הופכים לגחלים לוהטות מכוסות אפר לבן, וזה לוקח בערך חצי שעה עד שעה. רק אז מתחילים לבשל. גחלים נותנות חום יציב ואחיד, ואפשר לשלוט בו: מזיזים גחלים מתחת לסיר כדי להגביר, ומוציאים גחלים כדי להנמיך. מחזיקים מדורה קטנה בצד, ממנה מוסיפים גחלים טריות כשהחום יורד. ככה עובדים טבחי שטח ותיקים, וזו הסיבה שארוחה על מדורה מתחילה הרבה לפני שהאוכל עולה על האש.

סיר פויקה: בישול בשטח שלוקח שעתיים

הפויקה היא סיר ברזל יצוק עגול עם שלוש רגליים ומכסה כבד. הרגליים מעמידות אותו מעל הגחלים, והמכסה סוגר את האדים בפנים.

הדרך הקלאסית היא לבשל בשכבות: בשר בתחתית, מעליו ירקות קשים, מעליהם ירקות רכים, ולא מערבבים. סוגרים את המכסה, מניחים מעט גחלים מתחת, ונותנים לתבשיל שעה עד שעתיים. הברזל מפזר את החום בצורה אחידה על כל הדופן, ולכן התבשיל לא נשרף בתחתית אם החום נמוך. לאפיית לחם מניחים גחלים גם על המכסה, כך שהחום מגיע מלמעלה ומלמטה. הפויקה בקטגוריה עברה טבילה בשמן פשתן במפעל, שכבה ראשונה שמכינה אותה לשימוש, והיא מתאימה גם לתנור, לכיריים ולטאבון בבית.

המכסה נפתח כמה שפחות; כל פתיחה משחררת חום ואדים.

פלנצ'ת מדורה: צלייה של בישול בשטח

פלנצ'ה היא משטח ברזל שטוח ועבה שמניחים על הגחלים או על רשת מעליהם, והיא הופכת מדורה למשטח צלייה.

העובי הוא העיקר: יציקה עבה אוגרת כל כך הרבה חום, שכשמניחים עליה נתח בשר קר או ירקות רטובים, היא לא מתקררת וממשיכה לצרוב. מחבת דקה הייתה מאבדת חום ומבשלת את האוכל במים שלו. מחממים את הפלנצ'ה עשר עד חמש עשרה דקות לפני שמניחים עליה משהו, ומורחים מעט שמן. היא מתאימה לבשר ולנקניקיות, לירקות בפרוסות, לארוחת בוקר של ביצים ולחם בחניון, וגם למנגל פחמים ביתי.

לא שופכים מים קרים על פלנצ'ה לוהטת; שינוי חד בטמפרטורה עלול לסדוק ברזל יצוק.

הדלקת אש לבישול בשטח

אש לבישול נבנית קטנה ומרוכזת, לא גבוהה ומרשימה. מה שחשוב הוא בסיס הגחלים שתקבלו בעוד חצי שעה.

מכינים שלוש ערימות לפני ההדלקה: חומר הצתה דק ויבש כמו קליפות, עלים יבשים או צמר גפן; זרדים בעובי עיפרון; ועצים בעובי פרק כף היד. מגרדים את אבן האש מעל חומר ההצתה, נושפים בעדינות על הניצוץ, מוסיפים זרדים ואחר כך עצים. עצים יבשים וקשים נותנים גחלים טובות; ענפים ירוקים נותנים בעיקר עשן. את האש בונים בתוך מעגל אבנים או במתקן ייעודי שיש בחניון, רחוק מאוהלים, מעצים ומשיחים.

איפה מותר לבשל על אש בשטח?

לפני שמדליקים, בודקים שמותר להדליק אש במקום. בישראל הכללים משתנים לפי מי שמנהל את השטח ולפי העונה.

בחניוני לילה מוסדרים יש לרוב מקומות מסומנים למדורה או מתקני אש, ושם מבשלים. בשמורות טבע ובחלק מהיערות הדלקת אש מחוץ לאזורים שהוגדרו אסורה, ובימי שרב או בעונת השריפות מוכרזים לעיתים איסורים גורפים על כל אש גלויה. בודקים באתר של הגוף שמנהל את השטח או בשלט בכניסה. כשאסור להדליק, מבשלים על גזייה, ומשאירים את הפויקה לחצר הבית.

אש, גחלים ופחמים לא נכנסים לאוהל בשום מצב; הם פולטים פחמן חד חמצני, שאין לו ריח.

ידיות לוהטות: אחיזה בציוד בישול בשטח

בברזל יצוק הכול מתחמם: הידית, המכסה, הרגליים. אין חלק שנשאר קר.

לפני שמתחילים, מכינים כפפות עמידות בחום או מטפחות עבות, מלקחיים ארוכים להזזת גחלים, ווו או מרים מכסה לפויקה. מניחים ליד המדורה משטח יציב שעליו מורידים סיר חם, כמו אבן שטוחה או לוח עץ עבה, ולא על דשא יבש. ילדים שומרים מרחק קבוע מהמדורה, שמסמנים אותו מראש באבנים או במקל. מי שמזיז סיר כבד וחם עושה את זה עם שתי ידיים, לאט, ומוודא שהדרך פנויה.

את שולחן העבודה שליד המדורה תמצאו בשולחנות קמפינג.

ברזל יצוק אחרי בישול בשטח: ניקוי, ייבוש ושמן

ברזל יצוק נשאר איתכם שנים, בתנאי שלא נותנים לו להחליד. האויב היחיד שלו הוא מים שנשארים עליו.

בסוף הבישול, כשהכלי עדיין חם, מגרדים את השאריות במגרדת עץ או בספוג גס. שוטפים במים חמים, ומעט סבון עדין אם צריך, אבל לא משרים. מייבשים מיד, ועדיף על הגחלים האחרונות או על הכיריים בבית, עד שכל טיפה מתאדה. אחר כך מורחים שכבה דקה מאוד של שמן בישול על כל המשטח, בפנים ובחוץ. עם הזמן נוצרת שכבה כהה ומבריקה, והאוכל נדבק פחות. אם הופיעה נקודת חלודה, משפשפים אותה עד שהיא נעלמת ומשמנים מחדש.

את הפויקה מאחסנים יבשה בארגז העץ שלה, עם המכסה פתוח מעט.

ציוד בישול בשטח שנוסע ברכב

ברזל יצוק הוא כבד, וזה חלק מהסיבה שהוא מבשל טוב. הוא לא נכנס לתרמיל של טיול רגלי.

פויקה ופלנצ'ה הם ציוד לקמפינג שמגיעים אליו ברכב, לחניון לילה או לחצר. ארגז העץ של הפויקה, עם ידיות הנשיאה, מגן עליה בתא המטען ומונע ממנה לשרוט ציוד אחר, ובבית הוא משמש מקום אחסון קבוע. מעמיסים את הברזל בתחתית תא המטען, קרוב למושבים, כדי שבבלימה חזקה הוא לא יזוז. מי שיוצא ברגל ורוצה לבשל, לוקח גזייה קלה וסיר דק, ומשאיר את הברזל לחניון.

צלחות נירוסטה או כלי פיקניק לבישול בשטח

אחרי הבישול צריך במה לאכול, ושני הסטים בקטגוריה עונים על שני סוגי יציאה.

סט הנירוסטה כולל קעריות, קערות וצלחות בכמה גדלים, שנערמים זה בתוך זה. נירוסטה לא נשברת, לא סופגת ריח ולא נכתמת, ואפשר להניח קערה ליד האש בלי שתימס; רק זוכרים שהיא מתחממת ומחזיקים אותה בזהירות. סט הפיקניק קל יותר, ומגיע עם צלחות, כוסות וסכו"ם לשישה, והיצרן מציין שהוא מתאים למדיח ולמיקרוגל. הוא מתאים לפיקניק בפארק ולחוף, אבל לא מניחים אותו ליד האש. משפחה שיוצאת גם לחניונים וגם לפיקניקים מחזיקה לפעמים את שניהם.

איזה ציוד לבישול בשטח מתאים לארוחה שלכם?

בבוקר, פלנצ'ה. בערב, פויקה וצלחות נירוסטה. בפארק, סט הפיקניק בלבד.

הפויקה דורשת הכי הרבה זמן, ולכן מתחילים איתה מוקדם.

שטיפת כלים אחרי בישול בשטח

בחניון אין כיור, ולכן השטיפה מתחילה בגירוד, לא במים.

מגרדים את שאריות האוכל לשקית אשפה סגורה, כדי לא למשוך בעלי חיים בלילה. שוטפים בקערה עם מעט מים חמים, ושופכים את מי השטיפה רחוק ממעיינות, מנחלים ומבורות מים, ולא לתוכם, גם אם הסבון מסומן כמתכלה. את הנירוסטה מנגבים ומכניסים לתיק; את סט הפיקניק אפשר להעביר הביתה למדיח. את הצידנית שתשמור על המצרכים עד הבישול תמצאו בצידניות.

כיבוי האש בסוף בישול בשטח

הערב נגמר רק כשהאש כבתה לגמרי, לא כשהתבשיל נאכל.

שופכים מים על הגחלים, מערבבים במקל ושופכים שוב, עד שאין יותר אדים ורחש. מקרבים את גב היד מעל האפר: אם מרגישים חום, ממשיכים. לא מכסים גחלים בחול או בעפר במקום לכבות אותן; הן ממשיכות לבעור מתחת לפני הקרקע ושורפות את מי שיידרוך עליהן בבוקר. אם יש בחניון מתקן לאפר, מרוקנים אליו, ואם לא, משאירים את המקום נקי משאריות אוכל ופסולת.

סיר פויקה, פלנצ'ה וכלי שטח: לפני שמזמינים

בציוד לבישול בשטח החומר והעובי קובעים, ושווה לראות אותם כתובים לפני שמזמינים.

ברזל יצוק מיבואן מקומי מגיע עם הוראות טיפול בעברית.

ערב פויקה ראשון בחניון

תבשיל פויקה ראשון בחניון מצליח כשהוא מתוכנן לפי השעון של הגחלים.

1. מתכוננים בביתחותכים ירקות ובשר מראש ומכניסים לקופסאות סגורות בצידנית, כדי לא לעבוד עם סכין בחושך. בודקים שהפויקה יבשה ומשומנת, ואורזים כפפות, מלקחיים, מרים מכסה ובקבוק מים לכיבוי. בודקים באתר של הגוף שמנהל את החניון שמותר להדליק בו אש בתאריך הזה, ושאין הכרזה על סכנת שריפה.
2. מדליקים שעה לפני הארוחהמגיעים לחניון, בוחרים את מקום המדורה המסומן, ומדליקים אש קטנה מעצים יבשים. נותנים לה לבעור עד שנוצר בסיס של גחלים לוהטות מכוסות אפר לבן. בינתיים מסדרים את עמדת העבודה על השולחן ומכינים את המצרכים. בצד מדליקים מדורה קטנה נוספת, שממנה יגיעו גחלים טריות בהמשך.
3. מסדרים את הסיר בשכבותמחממים מעט שמן בתחתית הפויקה ומשחימים את הבשר. מעליו מניחים ירקות קשים כמו גזר ותפוחי אדמה, ומעליהם ירקות רכים. מוסיפים נוזלים ותבלינים, וסוגרים את המכסה. לא מערבבים; השכבות מתבשלות כל אחת בקצב שלה. מעבירים את הפויקה אל מעל שכבה נמוכה של גחלים.
4. שומרים על חום נמוךכל עשרים דקות מקשיבים לסיר: רחש עדין הוא סימן טוב, רתיחה חזקה אומרת שיש יותר מדי גחלים מתחת. מזיזים גחלים בעזרת המלקחיים, ומוסיפים מהמדורה הצדדית כשהחום יורד. פותחים את המכסה רק פעם או פעמיים, עם כפפות. אחרי שעה וחצי עד שעתיים בודקים שהירקות רכים.
5. מגישים ומכביםמורידים את הפויקה בשתי ידיים על משטח יציב, ומגישים בצלחות הנירוסטה. אחרי הארוחה מגרדים את הסיר, שוטפים ומייבשים אותו על הגחלים האחרונות, ומשמנים. בסוף שופכים מים על הגחלים, מערבבים ושופכים שוב, עד שאין חום באפר. רק אז הולכים לישון.

הפויקה עובדת גם בתנור הביתי בחורף, ולבית עצמו יש מבחר נוסף בדף הבית.