ברזנטים ושמשונית

למה משתמשים בשמשונית בחצר?

שמשונית היא יריעה לכל עבודה, אבל ארבעה שימושים חוזרים ברוב הבתים.

• כיסוי ערימות בחורף. עצי הסקה, שקי חול ומלט, קרשים ולבנים שמחכים לשיפוץ. גשם שחודר לערימה של עצים מרטיב אותם לשבועות, ומלט שנרטב מתקשה בשק. שמשונית שמונחת נכון, עם שיפוע ועם קשירה טובה, שומרת עליהם יבשים לכל החורף. משאירים פתח קטן בצדדים, כדי שהלחות מלמטה תוכל לצאת ולא תיכלא מתחת ליריעה.
• כיסוי ריהוט וציוד. ריהוט שמחכה להובלה, אופנוע שלא משתמשים בו בחורף, מכונת כביסה ישנה במרפסת או כלי עבודה בחצר. שמשונית זולה ומהירה יותר מכל ארגז אחסון, ומגינה מגשם ומאבק. בודקים שהציוד יבש לפני שמכסים, ומצמידים את היריעה כך שהרוח לא תשפשף אותה על הציוד, כי שפשוף חוזר שורט ומכתים.
• מחסה זמני מגשם. אירוע בחצר בחורף, פינת עבודה בזמן שיפוץ, או מחסה מעל שולחן בקמפינג. שמשונית שנמתחת בין עמודים או עצים יוצרת גג זמני. כאן השיפוע חיוני, כדי שהגשם יזלוג לצד אחד ולא יצטבר באמצע, ובמיוחד ביריעה גדולה שבה שלולית אחת שוקלת הרבה מאוד.
• הגנה באתר בנייה ושיפוץ. כיסוי של גג פתוח בזמן עבודה, של רצפה שנוצקה, או של חומרים שאסור שיירטבו. כאן היריעה צריכה להחזיק ימים ושבועות, ברוח ובשמש, ולכן חשוב שיהיו לה שוליים מחוזקים ונקודות קשירה צפופות. יריעה עם לולאות לאורך כל השוליים מאפשרת לפזר את הכוח, ולא להשאיר את כל העומס בפינות.

מי שמחפש צל לשבת מתחתיו בקיץ, ימצא לרוב פתרון נוח יותר ברשת צל, שמעבירה אוויר. שמשונית מתאימה בעיקר כשצריך לעצור מים.

המשקל של השמשונית: מה אומרים 180 גרם למ"ר

המספר שמופיע על כל שמשונית, בגרם למטר רבוע, הוא הנתון שקובע את העובי והעמידות שלה.

180 גרם למ"ר הוא משקל שמתאים לשימוש ממושך בחצר, לכיסוי ערימות, ריהוט וציוד לאורך עונה. יריעה קלה יותר זולה וקלה לקיפול, אבל נקרעת מהר יותר ברוח. יריעה כבדה יותר עמידה יותר, אבל כבדה לסחיבה ולמתיחה.

המשקל לבדו לא מספר הכל: גם השוליים ונקודות הקשירה קובעים כמה זמן היריעה תחזיק.

השמשוניות שיש עכשיו במלאי

Truper שמשונית 3x3 מטר 180 גרם למ''ר באיטום חום כחול מבית Truper ₪65 Truper שמשונית 180 גרם למ''ר עם טבעות אלומיניום 3x6 מטר מבית Truper ₪149

שוליים של שמשונית: איטום חום או תפר

רוב השמשוניות נקרעות מהקצה. לכן האופן שבו השוליים נסגרים חשוב כמו היריעה עצמה.

ביריעה של 3 על 3 מטרים, לפי הרישום, השוליים נסגרים באיטום חום רחב, בלי תפר שעלול להיפרם, ולאורכם עובר חיזוק רפיה. ביריעה של 3 על 6 מטרים, הפינות מחוזקות בפוליאתילן, בנקודות שבהן הכוח הגדול ביותר.

בודקים את השוליים לפני כל שימוש, ובמיוחד אחרי סערה. חתך קטן בשוליים מתרחב מהר ברוח, ולכן מתקנים אותו מיד, בסרט תיקון ייעודי, לפני שהוא הופך לקרע לכל האורך.

עיניות ולולאות: איפה השמשונית נקשרת

יריעה נקשרת דרך נקודות קבועות לאורך השוליים. מספר הנקודות והחוזק שלהן קובעים איך הכוח מתחלק.

ביריעה של 3 על 3, לפי הרישום, יש לולאות במרווח של כמטר לאורך השוליים. ביריעה של 3 על 6, יש עיניות אלומיניום עם טלאי חיזוק, ואלומיניום לא מחליד בגשם. בשתיהן, יש נקודות קשירה גם באמצע הצלעות, ולא רק בפינות.

קושרים בכמה שיותר נקודות, ולא רק בארבע הפינות. כשכל הכוח בפינות, הן נקרעות ראשונות. כשהכוח מתחלק לאורך השוליים, כל נקודה נושאת מעט, והיריעה מחזיקה הרבה יותר.

מי שצריך נקודת קשירה במקום שאין בו לולאה, לא חורר את היריעה במסמר או בסכין. משתמשים בתפסני יריעה ייעודיים, שנצמדים לשוליים בלי לקרוע אותם, או מקפלים את השוליים סביב אבן קטנה וקושרים סביבה.

שלולית על השמשונית, והמשקל שהיא מוסיפה

יריעה אטומה אוספת מים בכל מקום שבו היא שוקעת. שלולית קטנה הופכת מהר לעומס גדול.

מים שוקלים הרבה, ושלולית רחבה באמצע יריעה של שישה מטרים יכולה לשקול עשרות קילוגרמים. היא מותחת את היריעה, קורעת נקודות קשירה, ולפעמים מפילה את העמודים שהיריעה נמתחת עליהם.

יוצרים שיפוע מראש: צד אחד גבוה והשני נמוך, או נקודה גבוהה באמצע, כמו מקל או כדור מתחת ליריעה. אחרי גשם, מרוקנים שלוליות מלמטה, בדחיפה עדינה, ולא נותנים להן להצטבר.

שמשונית ברוח: מפרש שקשור לחצר

רוח שנתקלת ביריעה אטומה לא עוברת דרכה, אלא דוחפת אותה. לכן שמשונית ברוח עובדת כמו מפרש.

יריעה רפויה מתנפנפת, משתפשפת ונקרעת. יריעה מתוחה מדי מעבירה את כל המכות לנקודות הקשירה. המטרה היא מתיחה אחידה, בלי שקיעות ובלי קצוות שמתנפנפים.

לפני סערה, מוסיפים קשירות, מורידים את היריעה נמוך ככל האפשר, או מקפלים אותה לגמרי. יריעה שנמתחה כגג זמני היא הראשונה שנפגעת ברוח חזקה, ובמקרה כזה עדיף לפרק אותה מאשר לאסוף אותה מהגדר של השכנים.

בחצר פתוחה ובקומה גבוהה, הרוח חזקה יותר ומשנה כיוון, ולכן מוסיפים קשירות גם בצד שנראה מוגן. שמשונית שמתנפנפת בלילה גם מרעישה, וזה סימן טוב שצריך להדק.

צל של שמשונית, ולמה הוא חם

השם שמשונית מרמז על הצללה, ואכן היא מצלה. אבל הצל שלה שונה מצל של רשת.

יריעה אטומה לא מעבירה אוויר, ולכן החום מצטבר מתחתיה, במיוחד כשהיא נמוכה וסגורה מכמה צדדים. בצהרי הקיץ, מתחת לשמשונית כחולה נמוכה, יכול להיות חם ומחניק.

אם משתמשים בה לצל, מותחים אותה גבוה, ומשאירים את הצדדים פתוחים, כדי שהאוויר יזרום. לצל של ישיבה ממושכת בקיץ, רשת צל נוחה יותר, והשמשונית מתאימה יותר לחורף ולגשם.

חבלים, גומיות ויתדות לשמשונית

יריעה טובה תלויה במה שמחזיק אותה. חבל לא מתאים יכול לבטל את כל היתרון של השוליים המחוזקים.

גומיות מתיחה סופגות מכות רוח, כי הן נמתחות ומתכווצות, ומגינות על נקודות הקשירה. חבל מתאים לקשירה קבועה, אבל לא סולח לרוח חזקה. שילוב של שניהם, חבל עם קטע גומי, עובד טוב ברוב המקרים.

קושרים לנקודות יציבות: עמוד, גדר, עץ חזק או יתד שנתקעה עמוק באדמה. לא קושרים לצינור או לחוט חשמל. בודקים את החבלים אחרי כמה שבועות בשמש, כי חלק מהם נחלשים עם הזמן.

שמשונית בשמש לאורך זמן

השמש הישראלית פוגעת בכל פלסטיק שנשאר בחוץ, ושמשונית היא פלסטיק שנשאר בחוץ.

לאורך חודשים בשמש, היריעה מתחילה לדהות, להתקשות ולהיסדק, והשוליים נחלשים קודם. יריעה כבדה יותר מחזיקה בדרך כלל יותר זמן, אבל גם היא לא לנצח.

מורידים את היריעה כשלא צריכים אותה, ולא משאירים אותה בשמש סתם. כשהיא מתחילה להיסדק או להתפורר במגע, מחליפים אותה, לפני שהיא נקרעת בגשם הראשון ומרטיבה את מה שהיא הייתה אמורה להגן עליו.

קיפול ואחסון של שמשונית בין שימושים

שמשונית שמקפלים נכון נשארת שימושית לעונות רבות. שמשונית שנזרקת רטובה לפינה מתעפשת ונדבקת.

מנקים אדמה ועלים, שוטפים אם צריך, ומייבשים לגמרי בשמש, משני הצדדים. מקפלים לאורך, ואחר כך מגלגלים, ולא דוחסים לכדור.

שומרים במקום מוצל ויבש, רחוק מעכברים, שאוהבים לכרסם פלסטיק. מסמנים את הגודל על הקיפול, כדי לא לפתוח את כל היריעות כשמחפשים את זו של 3 על 6.

לפני שימוש חוזר, פורשים את היריעה ובודקים חורים קטנים מול האור. חור שלא רואים בקיפול יכול להפוך לדליפה בדיוק מעל הציוד שהכי חשוב לשמור יבש.

שמשונית, רשת צל או כיסוי ייעודי

שלושה פתרונות שנראים דומים בחנות, ועושים עבודה שונה מאוד בחצר. ההשוואה עוזרת לבחור.

לעצור מים, שמשונית. לצל שנעים לשבת בו בקיץ, רשת צל. לריהוט או לרכב שמכסים כל יום, כיסוי שנתפר לצורה שלהם נוח יותר, כי הוא לא צריך קשירה בכל פעם.

לכסות ערימת עצים לחורף בשמשונית

הדוגמה הנפוצה ביותר, בחמישה שלבים, שעובדים גם לכל ערימה אחרת בחצר.

1. מגביהים את הערימה מהקרקעמניחים את העצים על משטחים או על קורות, ולא ישר על האדמה, כדי שהמים מלמטה לא יספגו בהם. מסדרים את הערימה כך שהחלק העליון מעט מקומר, או מניחים עליה קרש באמצע, כדי שהיריעה תקבל שיפוע ולא תשקע באמצע. ערימה שטוחה לגמרי היא ערימה שתאסוף שלולית.
2. בוחרים יריעה בגודל מתאיםמודדים את הערימה, ובוחרים יריעה שמכסה את החלק העליון ויורדת קצת על הצדדים, אבל לא עד הקרקע. יריעה של 3 על 3 מתאימה לערימה קטנה, ויריעה של 3 על 6 לערימה ארוכה. יריעה שמגיעה עד האדמה כולאת לחות מלמטה, ומרטיבה את העצים במקום לייבש אותם.
3. מניחים ומותחיםפורשים את היריעה מעל הערימה, כשהצד החלק כלפי מעלה, ומוודאים שיש שיפוע לצד אחד. מותחים מכל הצדדים באופן אחיד, בלי שקיעות ובלי קצוות רופפים. משאירים את הצדדים התחתונים פתוחים מעט, כדי שאוויר יזרום דרך הערימה ויוציא את הלחות. פתח קטן בצד הוא ההבדל בין עצים יבשים לעצים עם עובש.
4. קושרים בכמה שיותר נקודותקושרים דרך הלולאות או העיניות, בכמה שיותר נקודות לאורך השוליים, ולא רק בפינות. משתמשים בגומיות מתיחה או בחבל עם קטע גומי, שסופגים מכות רוח. קושרים ליתדות שנתקעו עמוק, או לנקודות יציבות, ולא לצינורות, לחוטי חשמל או לענפים דקים. בודקים שכל קשר מהודק היטב.
5. בודקים אחרי כל גשםאחרי גשם, בודקים שאין שלולית על היריעה, ומרוקנים אותה בדחיפה עדינה מלמטה. אחרי רוח, בודקים שהקשירות במקום ושהשוליים לא נקרעו. בסוף החורף, מורידים את היריעה, מייבשים, ומקפלים לאחסון, במקום לתת לה להתייבש ולהיסדק בשמש של האביב. כך היא מוכנה לחורף הבא.