ספרי ילדים

למה לקרוא ספרי ילדים לתינוק שעוד לא מדבר?

קריאה לתינוק נראית חסרת טעם עד שמבינים מה בדיוק הוא מקבל ממנה. ארבעה דברים עוברים אליו כבר בחודשים הראשונים, הרבה לפני שהוא מבין את הסיפור.

• מילים. ילד שמקריאים לו שומע מילים שלא נאמרות בשיחה רגילה בבית: שמות של חיות, צבעים, תחושות ומקומות. ככל שהוא שומע יותר מילים בשנים הראשונות, יש לו יותר מילים משלו כשהוא מתחיל לדבר. ספר הוא הדרך הקלה ביותר להביא לבית מילים חדשות, כל ערב, בלי מאמץ.
• קול וקצב. ספרים לגיל הרך כתובים בחרוזים, בחזרות ובמשפטים קצרים, והם נשמעים כמעט כמו שיר. תינוק מקשיב לקצב, למנגינה של הקול, ולשינויים בין לחישה לקריאה בקול. זו הכנה לשפה עוד לפני המילה הראשונה, והיא גם מרגיעה אותו, כמו שיר ערש. גם בלילות קשים.
• קרבה. קריאה היא זמן שבו הילד יושב על הברכיים או צמוד להורה, בלי טלפון ובלי מסך, והתשומת לב כולה שלו. גם עשר דקות ביום מספיקות כדי שזה יהפוך לרגע שהוא מחכה לו. ילדים רבים זוכרים את הקריאה המשותפת כחלק מהזיכרונות הטובים ביותר של הילדות.
• אהבה לספרים. ילד שגדל עם ספרים בבית, ורואה שההורים אוהבים לקרוא לו, לומד שספר הוא דבר נעים. זה הבסיס לקריאה עצמאית בעתיד, והוא נבנה הרבה לפני כיתה א. ילד שאוהב ספרים בגיל שלוש, ירצה לקרוא אותם בעצמו כשיגיע הזמן. הספרים הראשונים חשובים במיוחד.

אין צורך בקריאה מושלמת או בקולות של דמויות. מה שחשוב הוא לקרוא, כל יום, ולהנות מזה יחד.

ספר ילדים עם דשים: להרים ולגלות

אחד הספרים בקטגוריה הוא ספר קרטון עם דשים, מסוג "מי זה שם?", שבו כל עמוד מסתיר חיה מאחורי דש.

ספר כזה הופך את הקריאה למשחק מחבואים: ההורה שואל "מי מסתתר כאן?", הילד מרים את הדש, ומגלה. תינוקות אוהבים את ההפתעה, ופעוטות אוהבים לנחש מראש. אחרי כמה פעמים, הילד כבר יודע מי מסתתר, ומרים את הדש בגאווה כדי להראות לכולם.

דפי קרטון עבים מתאימים לתינוקות, שמכניסים ספרים לפה, זורקים ומושכים. הדשים הם החלק הרגיש, ולכן מלמדים את הילד להרים אותם בעדינות, ומדביקים דש שנקרע בנייר דבק שקוף, כדי שהספר ימשיך לשמש. ספר כזה שנקרע מהאהבה הוא ספר שהצליח.

ספרי הילדים שיש כרגע

אגם הוצאה לאור קוקו, מי זה שם? חיות הג'ונגל מאת טל שוכמן מבית אגם הוצאה לאור ₪39 מטר ספר הרגשות שלי מאת סטפני קוטוריה מבית מטר ₪39

ספר ילדים על רגשות: לתת שם למה שמרגישים

ספר הרגשות בקטגוריה עוסק במה שקשה לילדים קטנים להגיד במילים: שמחה, כעס, פחד ועצב.

פעוט שכועס לא יודע להגיד "אני כועס". הוא צועק, בוכה או זורק. ספר שמראה ילד כועס, ונותן לרגש שם, עוזר לו לזהות את מה שהוא עצמו מרגיש. אחרי שקראו אותו כמה פעמים, אפשר להשתמש בו ברגע אמיתי: "אתה זוכר את הילד בספר שהיה כועס? גם אתה מרגיש ככה?"

קוראים את הספר ברגע רגוע, ולא באמצע התקף זעם, כשהילד לא מסוגל להקשיב. שואלים שאלות פתוחות: "מתי אתה מרגיש ככה?", "מה עוזר לך כשאתה עצוב?". ומקבלים כל תשובה, בלי לתקן, כי המטרה היא שהילד ירגיש שמותר לו להרגיש.

גם ההורה יכול לשתף: "גם אני הרגשתי ככה היום, כשהמכונית לא הניעה". ילד ששומע שגם מבוגרים כועסים ועצובים, ורואה איך הם מתמודדים, לומד שרגשות הם חלק מהחיים ולא משהו להסתיר.

ספריה ראשונה לילד: מילים מהעולם האמיתי

הסט השלישי בקטגוריה הוא ספריה ראשונה ברוח מונטסורי: כמה ספרים קטנים, שכל אחד מהם עוסק בנושא אחד מחיי היום יום.

ספרים כאלה מראים תמונות אמיתיות או ריאליסטיות של חפצים, חיות ומקומות שהילד פוגש, ולא דמויות מצוירות. הרעיון הוא לחבר בין הספר לבין העולם: הילד רואה כוס בספר, ואז מצביע על הכוס שעל השולחן. זה מחבר מילה לחפץ, והוא מרגיש שהוא מבין את העולם.

ספרים קטנים גם נוחים לידיים קטנות, וילד יכול לבחור לבד איזה מהם לקרוא הערב. בחירה עצמאית כזו חשובה לפעוטות, שרוצים לקבל החלטות. מניחים את הסט במקום נמוך, שהילד מגיע אליו, ונותנים לו לבחור.

ספרי ילדים לפי שלב, לא רק לפי גיל

גיל על הכריכה הוא הנחיה כללית. מה שקובע הוא מה הילד עושה עם הספר.

תינוק שמכניס לפה צריך קרטון עבה ותמונות פשוטות. פעוט שמצביע ייהנה מדשים, מחיות ומשאלות "איפה ה...?". ילד שמקשיב לסיפור מוכן לעלילה קצרה, לדמויות ולרגשות. בוחרים את הספר שמתאים למה שהילד עושה היום, ולא למה שהוא אמור לעשות לפי הגיל.

למה ילדים מבקשים את אותו ספר שוב ושוב?

כל הורה מכיר את זה: אותו ספר, בפעם העשרים, באותו ערב.

חזרה היא הדרך שבה ילדים קטנים לומדים. בכל קריאה הם שמים לב לפרט חדש, מבינים עוד מילה, ומרגישים את הביטחון של לדעת מה יבוא. הרגע שבו ילד משלים את המשפט לפני ההורה, או מרים את הדש עוד לפני השאלה, הוא רגע של הצלחה גדולה עבורו.

אז קוראים שוב, גם כשזה משעמם את ההורה. אפשר לגוון: לעצור ולתת לילד להשלים, לשאול שאלות חדשות, או לתת לו "לקרוא" את הספר להורה מהזיכרון. וכשהוא מוכן, הוא יבקש ספר חדש בעצמו.

עוד מהקטגוריה

אגם הוצאה לאור הספריה המונטסורית הראשונה שלי מבית אגם הוצאה לאור ₪99

ספר לפני השינה: טקס קבוע

הזמן הקבוע ביותר לקריאה בבתים רבים הוא לפני השינה, ויש לכך סיבה טובה.

ספר אחרי המקלחת ולפני כיבוי האור הוא סימן לילד שהיום נגמר. הטקס הקבוע, מקלחת, פיג'מה, ספר ושיר, עוזר לו להירגע ולהירדם, כי הוא יודע מה יבוא. ספר שקט, עם קצב איטי, מתאים יותר לשעה הזו מספר עם הרבה הפתעות.

קובעים מראש כמה ספרים קוראים, אחד או שניים, ומחזיקים בהסכם, כדי שהקריאה לא תהפוך לדרך לדחות את השינה. ואם יש כמה ילדים, כל אחד בוחר ספר אחד בתורו, או שכל אחד מקבל כמה דקות לבד עם הורה.

איפה שומרים ספרי ילדים בבית

ספר שהילד מגיע אליו לבד, הוא ספר שהוא קורא.

מניחים את הספרים במקום נמוך, מדף, סל או קופסה על הרצפה, כך שהילד יכול לבחור בעצמו. מדף שבו הכריכות פונות קדימה עוזר לפעוטות, שמזהים ספר לפי התמונה ולא לפי השם. ומחליפים מדי פעם את הספרים שבחוץ, ושומרים חלק בארון, כדי שיחזרו כמו חדשים.

כדאי גם ספר בכל מקום: אחד ברכב, אחד בתיק, אחד ליד המיטה. ספר קטן בתור לרופא או בהמתנה במסעדה הוא חלופה נעימה למסך, והוא מלמד את הילד שספר הוא חבר שלוקחים לכל מקום.

שמירה על ספרי ילדים עם פעוטות בבית

ספרים של ילדים קטנים נקרעים, נרטבים ומתלכלכים. זה חלק מהאהבה, אבל אפשר להאריך להם את החיים.

לתינוקות נותנים ספרי קרטון, שעמידים לנשיכות ולמשיכות, ושומרים ספרים עם דפי נייר לקריאה משותפת, כשההורה מחזיק. מלמדים את הילד להפוך דף בעדינות, מהפינה, ולהחזיר ספר למקום בסוף הקריאה.

דף שנקרע מדביקים בנייר דבק שקוף מיד, לפני שהקרע גדל. ספר קרטון שהתלכלך מנגבים במטלית לחה מעט, ולא טובלים. וספר שהילד כבר גדל ממנו, שומרים לאח הבא, או מעבירים לגן, לספריה או לילד אחר.

ספר דשים, ספר רגשות או ספריה ראשונה לילד

כל אחד משלושת הספרים עונה על רגע אחר בחיי הילד: המשחק של הגילוי, השיחה על מה שמרגישים, והמילים של הבית.

לתינוק או לפעוט צעיר, מתחילים בספר הדשים או בספריה הראשונה: קרטון עבה, תמונות ברורות, ומשחק של גילוי והצבעה. אלה ספרים שהילד יחזיק, ינסה ויחזור אליהם שוב ושוב.

לפעוט שמתחיל להתמודד עם רגשות חזקים, או לילד בגן, ספר הרגשות נותן כלי לשיחה. ובמתנה, סט ספרים הוא מתנה שמשמשת שנים, ולא נשכחת במגירה אחרי שבוע.

קריאה משותפת כל יום: מתחילים מחר בערב

כך הופכים קריאה משותפת להרגל יומי, מהספר הראשון ועד שהילד מבקש בעצמו.

1. בוחרים ספר לפי מה שהילד עושהמסתכלים על הילד: מכניס לפה, מרים ומצביע, או מקשיב לסיפור. בוחרים ספר שמתאים לשלב הזה, עם דפי קרטון לתינוקות ועלילה קצרה לילדי גן. ספר שמתאים לילד היום עדיף על ספר "חינוכי" שהוא עוד לא מוכן אליו. ובספק, שואלים את הגננת מה הילד אוהב בגן.
2. קובעים זמן קבועבוחרים רגע קבוע ביום, בדרך כלל לפני השינה, ומחזיקים בו גם בימים עמוסים. עשר דקות מספיקות. הקביעות חשובה יותר מהאורך, כי ילד שיודע שהספר מגיע כל ערב, מחכה לו ומבקש אותו גם כשההורה עייף. ביום שבו אין כוח לספר, גם דף אחד שומר על ההרגל.
3. קוראים עם הילד, לא אליויושבים יחד, כך שהילד רואה את התמונות. עוצרים ושואלים, מצביעים, נותנים לו להרים דש או להשלים משפט. משנים את הקול לפי הסיפור. לא ממהרים לסיים את הספר, כי הדיבור על התמונות חשוב לא פחות מהטקסט. אחרי הסיפור שואלים מה הוא הכי אהב, ומקשיבים לתשובה.
4. חוזרים בלי להתעייףכשהילד מבקש את אותו ספר שוב, קוראים שוב. אפשר לגוון בשאלות חדשות, או לתת לו "לקרוא" להורה מהזיכרון. החזרה היא הדרך שלו ללמוד ולהרגיש ביטחון, והיא שלב חשוב, ולא סימן שצריך להחליף ספר. ילד ש"קורא" להורה ספר מהזיכרון מתרגל כבר את הקריאה שתגיע.
5. שומרים ספרים בהישג ידמניחים את הספרים במקום נמוך, עם הכריכות קדימה, ומחליפים מדי פעם את מה שבחוץ. מדביקים דפים שנקרעו, ומחזיקים ספר ברכב ובתיק. ילד שמוקף בספרים ורואה הורה שאוהב לקרוא, לומד לאהוב אותם בעצמו. וכדאי לבקר מדי פעם בספריה הציבורית, שם הוא יבחר בעצמו ספרים חדשים.