גריל גז

המבערים של גריל הגז: מאיפה מגיע החום

המבער הוא הרכיב שקובע כמעט הכל, והוא גם הרכיב שהכי קל לטעות בקריאת המפרט שלו. יצרנים מפרסמים את העוצמה ביחידות חום לשעה, והמספר הזה מרשים אך לבדו הוא אינו אומר הרבה: מבער חזק שמפזר את החום בצורה לא אחידה ייתן תוצאה גרועה יותר ממבער חלש שמכסה את כל הרשת. מה שכדאי להסתכל עליו הוא כמה מבערים יש, איך הם מסודרים מתחת לרשת, ואיזה חלק מהשטח כל אחד מהם מחמם בפועל.

• מספר המבערים קובע כמה אזורי חום אפשר לייצר. מבער אחד נותן חום אחד לכל הרשת, וזה מספיק לנקניקיות ולירקות אבל לא לצלייה ארוכה. שני מבערים ומעלה מאפשרים להדליק צד אחד ולהשאיר את השני כבוי, וכך נוצר אזור עקיף שבו אפשר לסיים בישול של נתח עבה בלי לשרוף את החוץ. זו היכולת שמפרידה בין גריל שצולה לגריל שגם מבשל.
• חומר המבער קובע כמה עונות הוא יחזיק. מבער נירוסטה עמיד בהרבה מפני קורוזיה ממבער פלדה מצופה, וההבדל מתגלה בדיוק במקום שבו שומן וטפטופים נופלים על המתכת הלוהטת. גריל שעומד בחוץ כל השנה שוחק את המבערים הראשון, ולכן שווה לבדוק גם אם היצרן מוכר מבער חלופי לדגם, כי החלפה אחת מאריכה את חיי הגריל בשנים.
• מערכת ההצתה היא החלק שמתקלקל הכי מוקדם. הצתה פיזואלקטרית עובדת בלחיצה ואינה דורשת סוללה, הצתה אלקטרונית נוחה יותר אך תלויה בסוללה שמתרוקנת בדיוק בערב שמארחים בו. בשני המקרים כדאי שהגריל יאפשר הדלקה ידנית עם מצת דרך פתח ייעודי, כי זו האפשרות שמצילה את הערב כשהמנגנון מפסיק לעבוד.
• מבער צדדי הוא תוספת שמשנה את סדר העבודה. הוא יושב על משטח הצד ומאפשר לחמם רוטב, לטגן בצל או להרתיח מים בלי להיכנס למטבח ובלי לתפוס מקום על הרשת. מי שצולה לקבוצות ירוויח ממנו הרבה, ומי שמכין סטייק לשניים כמעט לא ישתמש בו, ולכן זו תוספת ששווה לשלם עליה רק אם היא תואמת את הדרך שבה אתם באמת מבשלים בחוץ.

שווה גם לשים לב לסידור המבערים. מבערים שמונחים לאורך הגריל מחלקים אותו לאזורים מקבילים ומקלים על יצירת חום עקיף, ומבערים שמונחים לרוחב מחלקים אותו לאזור קדמי ואחורי, מה שנוח פחות כשצולים כמה מנות יחד. בדגמים עם מבער אחורי אינפרא אדום אפשר להוסיף מוט צלייה מסתובב, וזה שימוש שונה לגמרי מצלייה על רשת ודורש מקום פנוי בגובה המכסה.

כמה אנשים גריל הגז שלכם צריך להאכיל?

שטח הצלייה נמדד בסנטימטרים רבועים, אבל המספר הזה הופך למוחשי רק כשמתרגמים אותו למנות. כלל אצבע שעובד ברוב החצרות הוא כמאתיים וחמישים סנטימטרים רבועים לסועד כשמגישים ארוחה מלאה, ופחות מזה כשהגריל משמש לתוספת לצד אוכל שהוכן בבית. מי שמארח בסופי שבוע ימצא את עצמו צולה בשתי סבבים על גריל קטן מדי, וזה בדיוק המקום שבו הפער בין הדגמים מורגש.

גריל נייד מתאים למרפסת, למרפסת שמש ולנסיעה, והוא מתקפל לארון בין שימוש לשימוש. עגלת גריל היא הבחירה הנפוצה ביותר בחצר: שלושה מבערים ומעלה, גלגלים שמאפשרים להזיז אותה לצל, ומשטחי צד שמחזיקים את המגשים בזמן העבודה. גריל בנוי משתלב ביחידת מטבח חוץ ומעניק מראה מוגמר, אך הוא מחייב תכנון מראש של מקום קבוע ושל גישה לבלון.

מעבר לשטח עצמו כדאי למדוד את המקום שבו הגריל יעמוד. מכסה שנפתח כלפי מעלה דורש מרווח מעל, וגריל שנדחק מתחת לסוכך או למדף עלול לחרוך אותו. צריך גם מרחק מקירות ומחומרים דליקים, מקום לבלון מתחת לגריל או לצדו, ומעבר נוח כדי להסתובב סביבו עם מגש ביד. המדידה הזו לוקחת שתי דקות ומונעת את התסכול של גריל שנכנס למרפסת אבל אי אפשר לעבוד איתו בנוחות.

מהמלאי שלנו כרגע

Coleman גריל גז 2 מבערים דגם Galaxy 2 מבית Coleman ₪1,798₪2,190 Napoleon גריל גז 2 מבערים דגם Rogue 365SB מבית Napoleon ₪3,390

רשתות צלייה, מפזרי להבה והחלקים שמתבלים בגריל גז

בין המבער לאוכל יושבות שתי שכבות שמשפיעות על התוצאה לא פחות מהלהבה עצמה. השכבה הראשונה היא מפזר הלהבה, לוח מתכת משופע שמונח מעל המבער, והשנייה היא רשת הצלייה. שתיהן מתכלות, שתיהן ניתנות להחלפה ברוב הדגמים, ושתיהן קובעות אם החום מגיע אחיד לכל פינה של המשטח או מתרכז בפס אחד באמצע.

מפזר הלהבה עושה שתי עבודות בו זמנית: הוא מפזר את החום הנקודתי של המבער על פני שטח רחב, והוא מאדה את השומן שנוטף עליו ומחזיר את העשן הזה לאוכל. זה בדיוק הטעם שאנשים מייחסים לגחלים. מפזר עבה מנירוסטה עמיד לאורך שנים, ומפזר דק מתעוות מהחום ומתחיל להעביר את החום בצורה לא אחידה. זהו גם החלק שהכי קל להזמין בנפרד כשהוא נשחק.

רשת הצלייה נבדלת בעיקר בחומר. ברזל יצוק אוגר חום ומשאיר סימני צלייה עמוקים, אך הוא דורש שימון קל כדי שלא יחליד. נירוסטה קלה יותר לניקוי ועמידה בפני חלודה, אך היא מחזירה פחות חום לנתח. רשת מצופה אמייל נמצאת באמצע ומתאימה לשימוש יומיומי, בתנאי שלא משפשפים אותה במברשת מתכת קשה שתקלף את הציפוי.

החלקים שמתבלים ראשונים בגריל גז הם המבערים, המפזרים ומגש איסוף השומן, וזה חדשות טובות: שלושתם מתחלפים בלי בעל מקצוע ובעלות נמוכה לעומת גריל חדש. לפני הקנייה שווה לבדוק שהיצרן מוכר חלפים לדגם הזה בארץ, כי גריל שאי אפשר להשיג לו מבער חלופי הופך למוצר חד עונתי ברגע שהמבער נסדק. גריל שמאוחסן תחת כיסוי ייעודי מגיע לנקודה הזו מאוחר בהרבה.

גריל גז מול גחלים: מה מרוויחים ומה מוותרים

ההשוואה הזו חוזרת בכל שיחה על צלייה, והתשובה תלויה פחות בטעם ויותר בשאלה כמה פעמים בשנה תשתמשו בגריל. גריל גז מוכן לעבודה ברבע שעה ונכבה בסיבוב כפתור, ולכן הוא נדלק גם בערב חול כשמתחשק סטייק. גריל גחלים דורש הדלקה, המתנה ופינוי אפר, ולכן הוא נוטה להישמר לאירועים מתוכננים.

מבחינת הטעם ההבדל אמיתי אך קטן ממה שנהוג לחשוב. חלק ניכר מהטעם המעושן נוצר מהשומן שנוטף ומתאדה על המשטח הלוהט, וזה קורה בשני סוגי הגרילים. מי שרוצה לסגור את הפער יכול להניח קופסת שבבי עץ על המפזר ולקבל עשן אמיתי גם בגריל גז. מה שגחלים עדיין עושים טוב יותר הוא חום גבוה מאוד לצריבה מהירה, וזה מורגש בעיקר בנתחים דקים.

בצד התפעולי ההבדלים ברורים יותר. גריל גז דורש בלון שצריך למלא, וגריל פחמים דורש שק פחם ומקום לאחסן אותו יבש. הניקוי בגז מסתכם ברשת ובמגש שומן, ובגחלים מתווסף פינוי אפר אחרי כל שימוש. מנגד, גריל גחלים זול יותר בקנייה ויש בו פחות רכיבים שעלולים להתקלקל.

יש גם דרך שלישית שרבים לא שוקלים. חלק מהחצרות מחזיקות גריל גז לשימוש היומיומי ומכשיר גחלים קטן לאירועים שבהם הטעם הוא העיקר, ושני המכשירים יחד עולים פחות מדגם עליון יחיד. אם החצר מאפשרת זאת מבחינת מקום ואחסון, זו לעיתים קרובות ההחלטה המעשית ביותר ולא פשרה.

בלון הגז, הצינור והבטיחות סביב גריל הגז

החלק היחיד בגריל גז שדורש תשומת לב אמיתית הוא מערכת הגז עצמה, והיא גם החלק שהכי קל לתחזק נכון. ארבע פעולות פשוטות מכסות כמעט את כל מה שצריך, וכדאי לעשות אותן בתחילת כל עונה ולא רק בהרכבה הראשונה.

1. מחברים וסת מתאים ובודקים את תוקף הצינורהווסת מוריד את לחץ הגז מהבלון ללחץ שהגריל מתוכנן לו, והוא אינו אחיד לכל סוגי הבלונים. הצינור הגמיש נושא תאריך ייצור ומתבלה גם כשאינו בשימוש, ולכן כדאי להחליף אותו לפי המלצת היצרן ולא לחכות לסדק. צינור שהתקשה או שנראה בו קמט קבוע מוחלף מיד ולא בסוף העונה.
2. בודקים דליפה עם מים וסבון לפני ההדלקה הראשונהפותחים את ברז הבלון בלי להדליק את הגריל, מורחים מעט מי סבון על כל החיבורים ומחפשים בועות. בועה שמתנפחת מסמנת דליפה, ואז סוגרים את הברז, מהדקים את החיבור ובודקים שוב. הבדיקה לוקחת שתי דקות והיא הדרך הבטוחה היחידה לאתר דליפה, כי גז הבישול מריח חזק רק בריכוז גבוה יחסית.
3. מדליקים עם המכסה פתוח ובסדר הנכוןפותחים את המכסה, פותחים את ברז הבלון, ורק אז מסובבים את המבער הראשון ולוחצים על ההצתה. הדלקה עם מכסה סגור מאפשרת לגז להצטבר בתא ולהתלקח בבת אחת. אם המבער לא נדלק בשתי נסיעות, סוגרים הכל, ממתינים דקה שהגז יתפזר, ורק אז מנסים שוב.
4. מציבים את הגריל במרחק מכל דבר דליקהגריל צריך לעמוד על משטח יציב, הרחק מקיר עץ, מסוכך בד ומצמחייה יבשה, ובחוץ בלבד. בלון הגז מונח זקוף ולעולם לא בתוך ארון סגור בלי אוורור. בסיום הצלייה סוגרים קודם את ברז הבלון ומחכים שהלהבה תכבה מעצמה, וכך הצינור נשאר ריק מגז בין שימוש לשימוש.

למה גריל גז אחד עולה כפול מאחר?

הפער במחיר בקטגוריה הזו מוסבר בשלושה דברים ולא בעיצוב: עובי המתכת וסוגה, איכות המבערים והמפזרים, וזמינות חלפים לאורך שנים. שני גרילים שנראים כמעט זהים בתמונה יכולים להיות בנויים מפח בעובי שונה לגמרי, וזה מתגלה רק אחרי עונה בחוץ.

יש עוד הבדל שקשה לראות בתמונה והוא אטימת המכסה. מכסה שיושב היטב שומר על חום יציב ומאפשר לבשל בחום עקיף, ומכסה שמשאיר מרווחים מאבד חום ברוח וגורם לצריכת גז גבוהה יותר. גם מד חום מובנה במכסה הוא פרט מעשי: בלעדיו אין דרך לדעת מה הטמפרטורה בתוך התא כשהוא סגור.

אחרי שמצמצמים לשניים או שלושה דגמים, ההחלטה כמעט תמיד חוזרת לשלושה נתונים: כמה מבערים יש ואיך הם מסודרים, מאיזה חומר עשויות הרשתות והמפזרים, והאם אפשר להשיג להם חלפים בארץ. כל השאר הוא נוחות.

רשימת הבדיקות לפני הזמנת גריל גז

רשימה קצרה שעוברים עליה פעם אחת לפני ההזמנה. היא לוקחת כמה דקות וחוסכת את שתי הטעויות הנפוצות בקטגוריה: גריל שקטן מדי לכמות שצולים בו, וגריל שאין לו חלפים. שתיהן מתגלות רק אחרי שהגריל כבר עומד בחצר, ושתיהן ניתנות למניעה בבדיקה של כמה דקות מול המפרט ומול סרט מדידה. כדאי לעבור עליה לפי הסדר, כי כל סעיף מצמצם את רשימת הדגמים הרלוונטיים לפני הסעיף הבא.

1. סופרים כמה אנשים צולים בשיא ולא בממוצעהחישוב הנכון אינו לפי ארוחה רגילה אלא לפי הפעם שבה מארחים הכי הרבה, כי זו הפעם שבה הגריל ייכשל. כמאתיים וחמישים סנטימטרים רבועים לסועד הוא נקודת פתיחה טובה לארוחה מלאה. אם המספר שיוצא נופל בין שני דגמים, עדיף לעלות מידה ולא לצלות בשני סבבים.
2. מודדים את מקום העמידה כולל פתיחת המכסהמודדים רוחב, עומק ובעיקר את הגובה הפנוי מעל הגריל, כי המכסה נפתח כלפי מעלה ולא לצדדים. בודקים מרחק מקירות, מסוכך ומצמחייה, ומוודאים שיש מקום לבלון ומעבר נוח להסתובב עם מגש. גריל שנכנס למרפסת אבל חוסם את המעבר יוצא משימוש תוך חודש.
3. בודקים את מספר המבערים ואת סידורםשני מבערים ומעלה מאפשרים להדליק צד אחד ולהשאיר את השני כבוי, וזו היכולת שמאפשרת לבשל נתח עבה עד הסוף בלי לשרוף אותו. שווה לראות בתמונות המוצר אם המבערים מסודרים לאורך או לרוחב, כי הסידור קובע איך מחלקים את המשטח לאזורי חום שונים.
4. מבררים מאיזה חומר עשויים המבערים והרשתותמבער נירוסטה עמיד בהרבה מפלדה מצופה, ורשת ברזל יצוק אוגרת חום אך דורשת שימון. אין כאן תשובה אחת נכונה, אבל יש הבדל מובהק בין דגם שמצהיר על החומרים בתיאור לבין דגם ששותק בנושא. במוצר שעומד בחוץ כל השנה זה בדיוק הפרט שקובע כמה עונות הוא יחזיק.
5. מוודאים שיש חלפים לדגם ואחריות יבואןמבערים, מפזרים ומגש שומן הם חלקים מתכלים, והיכולת להזמין אותם היא ההבדל בין גריל שמתוקן בעלות נמוכה לבין גריל שמוחלף. כל הגרילים אצלנו מגיעים עם אחריות יבואן רשמית, כך שקריאת שירות מטופלת מול מערך השירות של היצרן. כדאי לצלם את תעודת האחריות ולשמור אותה בענן.