כפפות

כפפות חד פעמיות מול כפפות רב פעמיות

ההבחנה הראשונה והחשובה ביותר אינה בחומר אלא בשאלה כמה פעמים הכפפה אמורה לשמש. כפפה חד פעמית דקה, צמודה ליד ומיועדת להישלף ולהיזרק, וכפפה רב פעמית עבה, רחבה יותר ומיועדת לשטיפה ולשימוש חוזר. שתיהן מגנות על העור, אבל הן עושות זאת אחרת לגמרי.

כפפה חד פעמית מתאימה לכל משימה שבה חשוב לשמור על היגיינה או שבה הכפפה תתלכלך בצורה שלא רוצים לשטוף: טיפול במזון נא, החלפת חיתול, צביעת שיער, מגע עם חומר חיטוי או ניקוי אסלה. כפפה רב פעמית, לרוב מגומי עבה עם בטנה כותנה, מיועדת לשטיפת כלים, לניקוי רצפות ולעבודה ממושכת במים חמים, והיא מוגנת בהרבה מפני קרעים. בבתים רבים מחזיקים את שתיהן ומשתמשים בכל אחת לשימוש אחר לגמרי.

יש גם משפחה שלישית שנוגעת לקטגוריה הזו אבל אינה שייכת לה: כפפות עבודה מעור, כפפות מצופות פוליאוריתן לעבודה עם מתכת וכפפות תרמיות לקור. אלה מוצרי בטיחות תעשייתיים שנבחרים לפי סכנה מכנית ולא לפי היגיינה, והם חיים בעולם אחר של תקנים. מי שמחפש הגנה מפני חיתוך, ניצוצות או חום גבוה צריך לפנות לשם, ולא לכפפה חד פעמית שעוביה נמדד בשברי מילימטר.

מהמלאי שלנו כרגע

EasyTouch כפפות ניטריל כחולות ללא אבקה מבית EasyTouch ₪23 Extra כפפות TPE רכות חד פעמיות מבית Extra ₪8

החומר של הכפפה: ניטריל, לטקס או ויניל

שלושת החומרים האלה מכסים כמעט את כל שוק הכפפות החד פעמיות, והם נבדלים בשלושה מדדים בלבד: עמידות בפני קרע וכימיקלים, תחושת המגע ביד, והאם הם עלולים לגרום לתגובה אלרגית. אין חומר שמנצח בכל השלושה, ולכן שווה לבחור לפי המשימה.

ניטריל הוא חומר סינתטי שהפך לברירת המחדל כמעט בכל תחום: הוא עמיד בפני שמנים, חומצות וחומרי ניקוי חזקים, הוא אינו מכיל חלבון טבעי ולכן אינו מעורר אלרגיה, והוא נקרע בצורה ברורה ולא מתנקב בשקט. לטקס הוא גומי טבעי והוא עדיין הגמיש ביותר, ולכן הוא מועדף כשנדרשת רגישות באצבעות. ויניל וחומרים רכים אחרים זולים בהרבה ומתאימים למשימות קצרות, אבל הם פחות עמידים ומתנפחים על היד.

נתון שכדאי להכיר ואינו מופיע תמיד בכותרת המוצר הוא העובי, שנמדד ביחידה שנקראת מיל ומופיע במפרט. כפפה דקה מאפשרת להרגיש חפצים קטנים והיא נוחה למשימות קצרות, אבל היא נקרעת מהר יותר. כפפה עבה מגנה טוב יותר ומחזיקה מעמד לאורך עבודה ארוכה, במחיר תחושת מגע נמוכה יותר. אותו חומר בדיוק נמכר בכמה עוביים, ולכן שני מארזים שנראים זהים יכולים להתנהג אחרת לגמרי.

כפפות ניטריל: למה הן הפכו לברירת המחדל

אם יש חומר אחד ששווה להכיר לעומק זה ניטריל, מפני שהוא זה שמשמש היום כמעט בכל מקום: בקליניקות, במטבחים מקצועיים, במוסכים, במכוני יופי ובבתים פרטיים. הסיבה אינה אופנה אלא צירוף של שלוש תכונות שאין להן תחליף באותו מחיר.

• אין בה חלבון לטקס טבעי. אלרגיה ללטקס היא תופעה מוכרת שמתבטאת באדמומיות, בגרד ולעיתים בתגובה חמורה יותר, והיא הסיבה המרכזית שמוסדות רפואיים עברו לניטריל. מכיוון שהחומר סינתטי לחלוטין, הוא בטוח לשימוש גם על מי שכבר יודע שהוא רגיש, וגם על מי שעדיין לא נחשף מספיק כדי לדעת.
• עמידות אמיתית בפני כימיקלים. ניטריל עומד בפני שמנים, דלקים, חומצות מדוללות ורוב חומרי הניקוי הביתיים, כולל אלה שמבוססים על כלור. זה מה שהופך אותו מתאים גם לניקוי אסלה וגם להחלפת שמן ברכב, שני שימושים שבהם כפפת ויניל תיקרע או תעביר את החומר לעור בתוך דקות.
• היא נקרעת בצורה שרואים. זו תכונה שנשמעת שולית והיא קריטית בעבודה עם מזון או עם חומרים מסוכנים: כשכפפת ניטריל נפגעת נוצר קרע ברור, ולא נקב זעיר שממשיכים לעבוד איתו בלי לדעת. לטקס וויניל נוטים להתנקב בשקט, וזו הסיבה שבתחומים רגישים מעדיפים ניטריל.
• אחיזה טובה גם ביד שמנונית. פני השטח של ניטריל אינם חלקים לגמרי, וברוב הדגמים יש טקסטורה מובנית בקצות האצבעות. זה מה שמאפשר להחזיק כלי רטוב, בורג קטן או כלי מטבח חלקלק בלי שהם יחליקו, וזה גם מה שהופך אותן לפופולריות במוסכים ובמטבחים.
• היא נמכרת בעוביים שונים. אותו חומר בדיוק מיוצר בכמה עוביים, מדקיק לשימוש קצר ועד עבה לעבודה ממושכת. עובי נמדד ביחידה שנקראת מיל, והוא מופיע במפרט. כפפה דקה נוחה ומדויקת אבל מחזיקה פחות, וכפפה עבה מגנה יותר במחיר תחושת מגע נמוכה יותר.

מידה ועובי: כפפות שנוח לעבוד בהן

רוב התסכול מכפפות נובע ממידה ולא מחומר. כפפה גדולה מדי יוצרת קמטים בכף היד, מחליקה כשמושכים ומקשה להרגיש חפצים קטנים, וכפפה קטנה מדי לוחצת, מגבילה תנועה ונקרעת בדיוק במקום שבין האצבעות.

המידות הנפוצות מסומנות באותיות, מקטן ועד גדול מאוד, וההתאמה נעשית לפי היקף כף היד בבסיס האצבעות ולא לפי אורך האצבעות. הבדיקה הפשוטה היא שהכפפה יושבת צמוד בלי למתוח את הקרום שבין האגודל לאצבע, ושכשסוגרים אגרוף היא אינה נקרעת ואינה יוצרת לחץ. העובי הוא הנתון השני: כפפה דקה מיועדת למשימות קצרות שבהן נדרשת רגישות, וכפפה עבה לעבודה ממושכת או למגע עם חומרים חזקים כמו אלה שבחומרי חיטוי.

כפפות למגע עם מזון ולשימוש במטבח

מטבח הוא המקום שבו משתמשים בכפפות הכי הרבה פעמים ביום, והכללים בו שונים מכל שימוש אחר. כפפה למגע עם מזון צריכה להיות מסומנת ככזו, מפני שהסימון מעיד שהחומר אינו מעביר חומרים למזון ושאין בו אבקה שתישאר על האוכל.

הבחירה המעשית פשוטה: ויניל או חומר רך מתאימים למשימות קצרות וחוזרות שבהן שולפים כפפה כל כמה דקות, כמו הכנת סלט או מריחת בצק. ניטריל ללא אבקה מתאים לטיפול בבשר ובדגים נאים ולכל מצב שבו יש חשש להעברת חיידקים, והוא גם עמיד בפני שומן ובפני חומרים חריפים כמו פלפל חריף. לטקס פחות מומלץ במטבח מסחרי בגלל האלרגיה, אבל בבית פרטי שבו אין רגישות ידועה הוא בסדר גמור. בכל מקרה מחליפים כפפה בין טיפול בבשר נא לבין מגע עם ירקות.

שווה לדעת גם מה כפפה במטבח לא עושה: היא אינה מגנה מפני חום. חומר דק שנוגע בסיר חם, בתבנית שיצאה מהתנור או בשמן רותח נמס על היד ומחמיר את הכוויה במקום למנוע אותה. לחום נדרשת כפפת תנור מבודדת, והיא מוצר אחר לגמרי. כפפה חד פעמית במטבח מיועדת להיגיינה, לשומן ולחומרים חריפים, ולשלושת אלה בלבד.

איך משתמשים בכפפות נכון?

כפפה מגנה רק כשמשתמשים בה נכון, ורוב הטעויות מבטלות בדיוק את ההגנה שבגללה לבשו אותה. חמשת השלבים שלמטה לוקחים שניות והם ההבדל בין כפפה שעובדת לבין כפפה שמעבירה את הלכלוך הלאה.

1. לובשים על ידיים יבשות ונקיותיד לחה מקשה על הלבישה, קורעת את הכפפה בזמן המשיכה ויוצרת סביבה חמה ורטובה שבה חיידקים מתרבים מהר. רוחצים, מייבשים היטב ורק אז לובשים. מי שמשתמש בכפפות שעות רבות ביום ירוויח גם מהחלפה תקופתית שמאפשרת ליד להתאוורר בין סבב לסבב.
2. בודקים את הכפפה לפני שמתחיליםמעבירים מבט קצר על קצות האצבעות ועל האזור שבין האגודל לאצבע, שם נוצרים רוב הקרעים. כפפה שיצאה פגומה מהמארז או שנקרעה בזמן הלבישה אינה מגנה על כלום, וזול הרבה יותר לזרוק אותה מיד מאשר לגלות את הקרע אחרי שנגעו בחומר ניקוי חזק.
3. מחליפים בין משימות ולא רק בסופןאותה כפפה שנגעה בבשר נא ואחר כך בירקות מעבירה חיידקים בדיוק כמו יד חשופה, ואותה כפפה שניקתה אסלה ואז כיור מטבח עושה בדיוק אותו דבר. ההחלפה בין משימות היא כל העניין בכפפה חד פעמית, ובלעדיה היא בעיקר שומרת על היד ולא על הבית.
4. שולפים מבפנים החוצהתופסים את שולי הכפפה הראשונה מבחוץ, מושכים כך שהיא מתהפכת על עצמה, ומחזיקים אותה בכף היד הכפופה. אחר כך מחליקים אצבע נקייה מתחת לשולי הכפפה השנייה ומושכים אותה מעל הראשונה. כך כל מה שהיה בחוץ נשאר כלוא בפנים ואינו נוגע בעור.
5. שוטפים ידיים גם אחריכפפה אינה תחליף לשטיפת ידיים אלא שכבה נוספת. תמיד יש מעט לחות שנשארת על העור, ולעיתים נקב זעיר שלא הבחינו בו, ולכן שטיפה קצרה בסבון אחרי השליפה היא חלק מהתהליך. זה נכון במיוחד אחרי טיפול במזון נא ואחרי עבודה עם חומרי ניקוי.

השוואה בין כפפות: מה באמת שונה

כפפות נמכרות במארזים בגדלים שונים ובעוביים שונים, ולכן מחיר למארז אינו אומר דבר בלי לדעת כמה יחידות יש בו ומה עוביין. הטבלה כאן מסכמת את ההבדלים בין סוגי מוכרים לפי מה שבאמת משנה במוצר שנוגע בעור ובמזון.

אחרי שמצמצמים לשתיים או שלוש אפשרויות, ההחלטה כמעט תמיד חוזרת לשלושה נתונים: החומר, המידה והעובי. כל השאר הוא צבע, ומכיוון שהצבע משמש בעיקר כדי להפריד בין שימושים, גם הוא שווה מחשבה קצרה.

כפפות: חמש נקודות לפני שמזמינים מארז

מארז כפפות מחזיק חודשים, ולכן טעות בבחירה מלווה אתכם הרבה זמן. חמש הנקודות שלמטה מכסות את מה שמתברר בדרך כלל רק אחרי שפותחים את הקופסה.

1. מגדירים למה הכפפות מיועדותניקוי כללי, מגע עם מזון, טיפול בחומרים חזקים או שימוש קוסמטי דורשים חומרים שונים ועוביים שונים. לרוב הבתים משתלם להחזיק שני סוגים: מארז דקיק למשימות קצרות במטבח, ומארז עבה יותר מניטריל לניקיון ולחומרים. קנייה של סוג אחד בלבד כמעט תמיד מתפשרת באחד הכיוונים.
2. מודדים מידה לפי היקף כף הידהמידה נקבעת לפי ההיקף בבסיס האצבעות ולא לפי אורך האצבעות, וזו הסיבה שאנשים רבים קונים מידה גדולה מדי. כפפה נכונה יושבת צמוד בלי למתוח את הקרום שבין האגודל לאצבע. אם בבית יש כמה משתמשים בגדלים שונים, עדיף שני מארזים במידות שונות.
3. בודקים אם יש רגישות ללטקסאלרגיה ללטקס אינה נדירה, והיא מתבטאת באדמומיות ובגרד ולעיתים בתגובה חמורה יותר. במשק בית שבו יש מישהו רגיש, או כשהכפפות משמשות אורחים ועובדים, ניטריל הוא הבחירה הבטוחה מפני שהוא סינתטי לגמרי. זו גם הסיבה שמוסדות רפואיים עברו אליו כמעט לגמרי.
4. מחפשים סימון ללא אבקה ולמגע עם מזוןאבקה הוקפדה בעבר כדי להקל על הלבישה, אבל היא נשארת על מה שנוגעים בו ועלולה לגרות את העור. כפפות ללא אבקה הן הסטנדרט היום. אם הכפפות מיועדות למטבח, כדאי לוודא שמופיע גם סימון למגע עם מזון, שמעיד שהחומר אינו מעביר חומרים לאוכל.
5. בודקים כמה יחידות במארז ואיך מאחסניםמארז גדול משתלם יותר ליחידה אבל רק אם משתמשים בו בקצב סביר, מפני שגומי וחומרים סינתטיים מתיישנים. כדאי לאחסן במקום קריר, יבש ומוצל, ולא מעל הכיריים או בחלון שמש. כפפה שהתייבשה נקרעת בזמן הלבישה, ואז כל החיסכון במארז הגדול נעלם.